עו. נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה, ומסקי פריצותא בעלמא
ודעת הרמב"ם (איסו"ב כא ח9 הוא דאעפ,כ נאסר מדאורייתא, מקרא וכמעשה ארץ מצרים לא תעשו, אלאל דאין לויקן מכיון דהוי לאו שבכללות עיי"ש, ואינו פוסל מכיון דאינה מעשה ביאה.
ובסה"מ (שנ"ג) העלה הרמב"ם דאין מונין אותה מכיון דנכפלה אזהרהת בקרא של איש איש אל כל שאר בשרו, ויש לתמוה, דבסוגיא מוכח דכולל דברים שאינן נכללים בקא דאיש איש אלא כל שאר בשרו, וא"כ היה ראוי למנותו לעצמו.
א י ש
לא ראיתי זאת ברמב"ם. אלא ש"כמעשה ארץ מצרים וגו'" כולל רק את המפורט בפרשה, ו"לבלתי עשות מחקות התועבות" כולל את כלל המעשים שנאסרו מ"בחקותיהם לא תלכו", ובכלל זה אשה נושאת אשה.
בברכה. יוסי בן ארזה
כשהרמב"ם הזכיר עיקר איוסר של איש איש הביא להדיא דאיירי בעריות ולא הזכיר שאר דברים עד שכתב "וכבר הוכפלה האזהרה" והזכיר קרא של ובחוקתיהם לא תלכו. זאת אומרת שאיש איש לכאורה כולל דוקא עריות. וזה כמעשה ארץ מצרים כולל וכהנה כולל שאר הדברים, ועל זה שאלתי שאין זה נקרא כפילות
עיקר האזהרה של 'כמעשה ארץ מצרים... וכמעשה ארץ כנען' באו רק על המפורט בפרשה, אבל אשה הנושאת אשה אינה עיקר הלאו הזה אלא באה מכללא, מפני שגם זה בכלל ובחקותיהם לא תלכו כמו שאמרו בספרא. ועל כן אין לוקים על לאו זה, שהוא כללי.
יוסי בן ארזה
לכ' הג' רבי יוסי בן ארזה שליט"א
הרמב"ם ביאר בהל' איסו"ב שאין לוקין מפני שהוא לאו שבכללות, וכמו שכתבתם.
אבל על כל פנים למידים אנו מדבריו שנשים המסוללות עובות לאו זה -אף שאין לוקין. וא"כ לאו כולל דברים שאינם נכללים בלאו של איש איש. ועל זה שאלתי למה אינה נמנית ללאו בפני עצמו.
כיון שכל מה שנכלל במעשה ארץ מצרים כבר יש בו לאו - או העריות הפרטיות או בחקתיהם לא תלכו - על כן אין מונים זאת כלאו בפני עצמו, וכמו שייסד הרמב"ם בשורש ט שאין מונים הכפלת הלאוין.
יוסי בן ארזה
כתבתם-
>>כיון שכל מה שנכלל במעשה ארץ מצרים כבר יש בו לאו - או העריות הפרטיות או בחקתיהם לא תלכו - על כן אין מונים זאת כלאו בפני עצמו, וכמו שייסד הרמב"ם בשורש ט שאין מונים הכפלת הלאוין<<
הרמב"ם יסד בשורש ט' שלאוין הנכפלין לא נמנין, ותו לא בודאי יש אין סוף לאוין שנכללים לגמרי בלאוין אחרים, - למשל - ערות אביו נכלל באיסור משכב זכר, ומכל מקום נמנה שוב, וכן בת אשת אב שנכלל באחותו ועוד הרבה דוקא לאו שנכפל - שכל האיוס רמוכפל, כמו שעטנז וכהנה לא נמנה. לדבריכם לא ימלט שילקה ארבע חמש ושש בפוטיתא.
מלבד זה הרמב"ם לא מנה אף בחוקותיהם לא תלכו, ואף שלא הזכירו בתורת כפל אלא מתוך דברי הספרי, באופן שנצא שיש דברים הכלולים בקא של כמעשה ארץ מצרים שלא נמנו בכלל.
בברכת שלום לאוהבי ומחבבי תורתיך
אברהם יוסף שווארץ
בדוגמאות שהבאת יש תוספת ולכן הם נמנים בלאו. כאן כאמור כל מה שנכלל באזהרה זו כלול בלאוין האחרים.
הרמב"ם הביא לאו דחוקות הגוי בל"ת ל.
יוסי בן ארזה
אכן הרמב"ם מנה איסור ללכת בחוקיהם מצד נימוסיהם וכהנה, עיי"ש, ואף כתב שהוא נכפל בקרא של השמר לך פן תנקש אחריהם, אמנם לא מנה אותו בתור א' מהדברים המוזכרים בל"ת שנ"ג.
והרמב"ם לא הזכיר בחוקותיהם ביחס איסורי ערוה אלא ככפל של לאו זה. אם כמעשה ארץ מצרים הוא בעיקר כפילה של בחוקותיהם לא תלכו היה להרמב"ם להזכירו התם. כמו כן ערות אביו מוזכר ללאו, אף שאינו מזהיר על שום דבר שעדיין לא הוזהרנו עליה. מכל מקום אי אפשר למנותו בתורת כפל הלאוין, והוזכר בפני עצמו. [דעת הרמב"ם הוא דאין ראוי למנות חלוקי עונשין ללאוין, ודלא כהרס"ג.]
כמעשה ארץ מצרים אינו בעיקר הכפלה של בחקתיהם, אלא ככותרת לפירוט שבכאן, אלא שנכלל בו גם שאר חקותיהם שמאבותיהם, כמש"כ הרמב"ם. ולכן לא חש להזכירו שם.
ערות אביך הוא לאו מיוחד על זכר מסוים, לכן הוא נמנה כלאו לעצמו, משא"כ כאן האזהרה הזו כוללת את כל העריות ואת שאר החוקות, ואינה מסיימת דבר.
יוסי בן ארזה