למה המשנה מביאה את כל שלושת הדוגמאות - שבויים, עניים, ומתים - הרי הינו מבינים את כולם מכותרת של "צדקה" או משהוא כזה?
ש. באומל
אפרת
ציור של מותר המת הוי חידוש לעצמו, כמבואר ממה שנחלקו התנא קמא ור' מאיר. ואפשר לומר ששבוי הוא חידוש גדול יותר מעני. דבשלמא בעני שגבו לעני זה, ובפרט לפי מה שביאר הרע"ב שגבו לקנות לו מלבוש, מסתבר שנותנים מותר עני לאותו עני, שכוונת הנותנים ליתן לו צרכיו ויודעים שמסתמא יש לו צרכים הרבה. אבל בשבוי שרוצים המתנדבים לעשות המצוה הגדולה של פדיון שבויים, ונתגלה שיש מותר, אפשר שהממון הולך דוקא למצוה מיוחדת זו ולא להשבוי, שלא נתנו לצורך צדקה אלא לצורך פדיון שבויים. לכן כתב המשנה גם פדיון שבויים. ואפשר לומר שגם בעני יש חידוש, שנתנו בגמירת דעת יותר לשבוי מעני, לכן צריך המשנה לכתוב שגם בעני המותר יינתן לו.
בברכת התורה,
יעקב מנטרוז