בתד"ה לחומרא מקשינן לא מובן איך יותר חמור פגום מלאסור אשה לעולם. ושמא תלוי בהגדרה של פגום. ולא נראה דמשום זו ממילא שנראה בפשטות שאיש שיש לו פגם יוכל להתחתן (ובלבד שלא לבנ"א עם יחוס) משא"כ לאשה שארוסה שאסורה לכל. שכמ"ה
Haqatan Aharon Braha HY"V, Milan, Italy
לכבוד אהרון,
בתחילת תוספות ד"ה לחומרא מובא שפסול ממזרות יותר חמור מזה שהיא אסורה להתחתן לאחרים. ושואל ה"עצמות יוסף" למה זה באמת יותר חמור ומתרץ "ונראה דהחומרא היא היותה ערוה מצד עצמה ומחמתו דידה הוי הולד ממזר מצד היותה ערוה. אבל היא תפסי בה קידושין אין באיסור מצד עצמה כלל אלא אסורה לעלמא מחמת קדושין דתפסי בה". זאת אומרת האיסור להתחתן הוא נגרם מבחוץ והממזרות נגרם מעצמה, אם כך אפשר גם להבין את התירוץ של תוספות לפי ר' יהושע. הפגם שנגרם לולד הוא מצד האיסור ערוה שיש לה ,עיין פני יהושע כאן. ואם כן זה יותר חמור משלא יכולה להתחתן. לא מודדים כאן איזה עניין גורם יותר סבל וצער, אלא איזה יותר חמור בעצם.
וזה נראה לי גם כוונת הריטב"א שמקשה בשם הראב"ד שאם אין תפיסת קידושין יש קולא שאין צריך גט. ועל זה מתרץ "דלאו חומרא דקידושין גופייהו אמרינן אלא חומרא דגופיה דאיסורא, שחומר גופה גרם דלא תפסי בה קידושין".
כל- טוב,
ראובן וינר