שוורץ שואל:
ברש"י נדה נא: טומאה חמורה אינה עושה כיוצא בה. מאחר שמטמאה נבלה את האדם אין אותו אדם חוזר ומטמא אדם שאין מטמא אדם אלא אב הטומאה אבל אוכל חוזר ומטמא אוכל מדרבנן, ויש לעיין אמאי הביא דינא דאוכל מטמא מדרבנן - שלכאורה יקשה איך נוכיח ממנה דינים דאורייתא - ולא הביא דינא באוכל מטמא מש/קין מן התורה?
שוורץ
הכולל משיב:
שלום,
אכן הערול"נ (ועוד) הקשה כן על רש"י ונטה מפירושו.
ושמא כוונת רש"י לפרש שחכמים אמרו לריב"נ הוכחה הסותרת את דינו: מכך שאוכל מטמא אוכל מדרבנן, מוכח שטומאת אוכלין צריכה מחשבה, כי אם האוכל טמא בלא מחשבה משום דילפינן לה מטומאה חמורה, לא היו חכמים מחדשים שיטמא אוכל, שהרי בזה הם מחמירים בלמד יותר מן המלמד, והלא בכל מקום דיו לבא מן הדין להיות כנדון.
יוסי בן ארזה