בעילום שם שואל:
והנה אף רבי שמעון סובר שהמסית את היחיד הוא בסקילה, וא"כ אדרבה מדיחי הרבים היו צריכים לקבל לכל הפחות סקילה. ואע"פ שלהלן פט: נמצאים כל הילפותות מ"מ הרי טעמא בעיא, ובפרט לרבי שמעון דדריש טעמא דקרא.
בעילום שם
הכולל משיב:
א) יש לתרץ ע"פ גמ' לקמן נב: כל מקום שנאמר מיתה בתורה סתם אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה (עי ערוך לנר לקמן פט: ד"ה שם ואין דנין).
ב) עי' סנהדרי קטנה לקמן פט: ד"ה וממילא דגזרה שוה עדיפה מקל וחומר. לכן לרבי שמעון דנים מסית רבים ממסית רבים ללמד שחייב חנק ומכיון שיש גז"ש זו לא משגחינן כלל על הק"ו ללמוד שאם מדיחי יחיד בסקילה ק"ו שמדיחי רבים מקבלים סקילה.
[עי' לעיל בגמ' עו. שמשמע לכאו' שגז"ש עדיפה מק"ו שמבואר בגמ' שאין עונשין מן הדין ואעפ"כ רבא המשיך ללמוד בגז"ש - ד.ב.]
גמר חתימה טובה.
דוד בלום