רש״י ד״ה ישראל מעליא הוא - דאנוס הוא.
צ״ע קצת מדוע לא כתב כן לעיל ד:
שמואל
לייקווד
עי' חק משה (ברמאן) וז"ל מה דלא פרש"י לעיל ד: דקתני כן בסוגיין משום דלמעלה קאי להס"ד דאף מומר לאותו דבר לא גרע מסתם מומר לדבר אחד. א"כ אפילו את"ל דאינו אנוס מ"מ הוא ישראל מעליא, ע"כ.
חנוכה שמח
דוד בלום
חשבתי להוסיף קצת הסבר על הנ"ל והוא בחילוק שבין מימרא דרבא ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון לבין מימרא דרב ענן ישראל מומר לעבודת כוכבים. דהנה מומר אוכל נבילות אינו אנוס ומ"מ שחיטתו כשרה לרבא דכיון דאיכא היתרא ואיסורא לא שביק היתרא ואכיל איסורא. ולכן בסוגיא זו כשהגמ' הזכירה מתו אחיו מחמת מילה רש"י לא כתב שאנוס כי בסוגיא זו לא מיירי באנוס וכמ"ש חק משה, משא"כ אצל ישראל מומר לעכו"ם כתב רש"י דאחאב וסיעתו חזינן בהו דעובדי עכו"ם היו ובנבלה לא אשכחן בהו דפקרי ואיכא למימר דיצרא דעכו"ם תקיף עלייהו, עכ"ל רש"י. ומשמע קצת דמחמת יצרא דעכו"ם הוי קצת כעין אנוס כי עכ"פ לא מצינו שנחלשו בשאר דיני התורה רק בעכו"ם, לכן בסוגיא זו אצל מתו אחיו מחמת מילה כתב רש"י אנוס הוא כי בזה שלא מל אין שום ראייה שנחלש בשאר דיני התורה כמו שאין ראייה שמומר לעכו"ם נחלש בשאר דיני התורה אליבא דרב ענן.
דוד בלום