פרק איזהו מקומן - סדר הזאות חטאות הפנימיות
א) הנה ביום הכיפורים מצינו ילפותא של חוקה לגבי "כל מעשה יום הכיפורים האמורים על הסדר". משמעות הדברים הוא דבלאו הכי היה אפשר להקדים מעשה לחבירו - ואולי אפילו להקדים הזאת דם הפר על המזבח להזאתה על הפרכות.
מה ההלכה לגבי שאר חטאות הפנימיות? האם אפשר להקדים בדיעבד מתנות המזבח להפרוכת?
ב) מצינו בפסח מצרים - ילקוט פ' בא רמז קצ"ז, דנתרבה מקרא דאין סדר המזוזות ומשקוף מעכבת בפסח מצרים
למה צ' קרא - הרי כל שלא נאמר חוקה אינו מעכב ?
א) לכאורה לא מצינו עיכוב בזה.
ב) הקשה כן בזרע אברהם פב,ג. ושמא כוונת המדרש 'לא יצא' כתיקנה וצריך לשוב וליתן על המשקוף, קמ"ל דאין צריך.
יוסי בן ארזה
תודה רבה
איפה הזרע אברהם? אצלי יש רק כ"ד סימנים.
זרע אברהם סימן פב - קדימה ואיחור
קדימה ואיחור
א) בירושלמי פ"ג דתרומות (הלכה ג) אימת הוא עובר [המקדישם תרומה לבכורים] בתחילה [בשעה שהפריש התרומה] או בסוף [כשהפריש את הבכורים] יעיי"ש:
ונראה דהספק הוא כיון דחזינן דאף אם מפריש בבת אחת איכא איסורא וכמבואר בירושלמי שם שהובא בתוס' תמורה (דף ד א) בד"ה ואתמר גבי הי' לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשרותיהן מעשר כלכלה בחברתה ואמר עלה בירושלמי דעובר בעשה וא"כ חזינן דהקפידה התורה דווקא להקדים הבכורים. לכך מיד שהפריש התרומה עובר דהא לא הקדים הבכורים. אבל היכי דלא אכפת לן בבת אחת רק שלא יאוחר המוקדם פשיטא דאינו עובר אלא לבסוף כשאיחר המוקדם. כיון דהעבירה באיחור:
ולכך מבואר במנחות (דף לח א) דאם הקדים תכלת ללבן חיסר מצוה דלבן וקיים מצוה דתכלת משום דהעבירה הוא במה שאיחר הלבן. דהא בבת אחת ליכא שם איסורא ואדרבא מצותו בכך. והעבירה רק באיחור המוקדם:
ב) ובשבת (דף סא א) כתפילין כך מנעלין מה תפילין בשמאל כך מנעלין של שמאל תחילה ופירש"י דאי הוי נעל של ימין ברישא תו לא הוי נעל של שמאל. ואי נימא דהאיסור במה שהקדים המאוחר למה לא נעיל של שמאל הא כבר עביד איסורא וע"כ דהעבירה הוא במה שאיחר המוקדם ולכך של שמאל אינו נועל דבי' העבירה דשל שמאל תחילה ואיחרו לבסוף:
אך יש לעיין מהא דירושלמי פרק תמיד נשחט (הלכה ג) יכול אם קדם הפסח לתמיד לא יאוחר התמיד ת"ל תעשה ריבה. הרי חזינן ג"כ דהעבירה היא במה שאיחר המוקדם דהיינו התמיד ולכך סד"א דלא יעשה התמיד שלא יעבור באיחור וצריך קרא. וא"כ קשה מהא דאיתא שם אח"כ מתניתא אמרה פסח עצמו כשר אין תימר פסול כמי שלא קדמו יעיי"ש הרי דהאיסור הוא גם מה שהקדים הפסח. דאי לא כן היכי ס"ד דיפסל הפסח הא בי' לא עשה שום איסור ורק בתמיד עשה איסור במה שאיחרו מן הפסח:
אמנם הדבר ברור דשאני פסח ותמיד דבפסח ותמיד דאם הקריב שניהם כאחד ג"כ אסור וכמבואר בירושלמי שם (הלכה א) דפריך ויקריבו שניהם כאחד א"ר ייסה כבש שני אין פסח שני יעיי"ש ובמנחת חינוך (מצוה ה אות ג [עמ' לד ד"ה על]) האריך וכתב דלא מצינו דהתורה הקפידה שהפסח יהי' מאוחר מן התמיד רק שהזמן של הפסח מתחיל אחר זמן התמיד ואם עברו ולא הביאו את התמיד אז יכול להיות שהפסח קודם אי לאו משום דתמיד הוא תדיר עיין שם ובמחכת"ה לא ראה דברי הירושלמי דהקפידה הוא דתמיד יהי' קודם הפסח דווקא ואפילו בבת אחת אסור כנ"ל. וא"כ דבבת אחת אסור שפיר י"ל דהעבירה בשניהם שלא יוקדם המאוחר ושלא יאוחר המוקדם ולכך צריך קרא דתמיד שאיחר לפסח יהי' כשר. והוי ס"ד ג"כ שהפסח יהי' אסור במה שהקדימו לתמיד כנ"ל:
ג) והנה התוס' במנחות (דף לח א) בד"ה ואם וכו' כתבו דליכא למימר דאסדר לבד יקפיד הכתוב לעכב ולכך גבי חליצה לא מעכב הסדר יעיי"ש:
ויש לעיין דבמכילתא פ' בא תניא והגעתם אל המשקוף שומע אני אם הקדים זה לזה לא יצא ת"ל ונתנו על שתי המזוזות יעיי"ש. וקשה למה לי קרא ת"ל הא שנוי סדר לא מעכב:
ועיין עוד בירושלמי פ"א דיומא (הלכה א) דלקיחה האמור במצרים לא מעכב. אך שם י"ל משום דבקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב משא"כ בכל התורה י"ל דסדר מעכב:
אך למה דמבואר בירושלמי פ"ט דפסחים (הלכה ה) דבפסח מצרים הי' גם בעל מום מותר ורק מחוסר אבר הי' אסור להם כדין ב"נ יעיי"ש א"כ לא מקרי קדשים:
וע"ע בכריתות (דף ה ב) תני חדא בתחילה נותן על ראשו ואח"כ בין ריסי עיניו עיין שם וקצת צ"ע דהא אין מעבירין על המצות ובתחילה הרי פגע בין ריסי עיניו וצ"ע:
ד) ובמשנה למלך פ"ו....