ד"ה רישא בראובן כו' שלא יבא שמעון הנגזל ויצטרף עם אחר ויעיד שזה השדה אינו ליהודה כגון שיודע שום עדות לפסול עדות של יהודה כו'
לכאורה תמוה, הרי הגמרא בההו"א מיירי ששמעון בא להעיד שהשדה של לוי ורק במסקנא מחדש הגמרא דאיירי שהעיד דהאי ארעא לאו דיהודה הוא. ולפי הרשב"ם שגם בההו"א מיירי שהעיד דלאו דיהודה היא א"כ לא קשה קושיות הגמרא. ועיין רשב"ם ד"ה ומקשינן וצ"ע בזה. וראיתי בשו"ת קול אליהו חו"מ ב שהניח בקושיא. ותמהיני שלא מצאתי מי שהעיר בזה.
שמואל דוד
נלענ"ד ליישב ע"פ מה שרמז כתר"ה שליט"א לעיין ברשב"ם ד"ה ומקשינן, כי שם הרשב"ם שפיר מפרש ההו"א כמ"ש שם דקס"ד השתא הכי דמפקינן לה מיהודה ומוקים לה ביד לוי דקמסהיד הוא בשדה דלוי הוא ולאו דיהודה, ע"כ. ומוכח דשפיר ידע רשב"ם דלפי ההו"א חשבנו שהוא מעיד שהוא של לוי, אבל משמע שגם כשמעיד שהוא של לוי עדיין חלק מן העדות ובאמת עיקר העדות היא שאינה של יהודה כמ"ש רשב"ם דלוי הוא ולאו דיהודה. ולכן י"ל שרשב"ם בד"ה רישא כתב "אינו ליהודה" כי זה עיקר העדות רק שאח"כ כשהרשב"ם נחית לפרש היטב ההו"א הוא מסביר באופן יותר מפורט איך מעיד שאינה של יהודה, והוא ע"י שאומר שהוא של לוי, ובמסקנא הגמ' חוזרת לעיקר העדות דלאו דיהודה ודוחה ההו"א דאסהיד ליה דלוי הוא.
פורים שמח
דוד בלום