ואו.
יישר כח עצום על כל התשובות. מעורר התרגשות והערכה, וגם שמחה בלימוד עצמו (או בלעז שטייגען...)
יש לי עוד 2 שאלות - על המסכת הנלמדת.
נדה מב - יולדת מטמאה בפנים כבחוץ - אי נדה נדה אי זבה זבה.
האם ואיך היא סופרת את מחזורי הנדה, לאחר 9 חודשי הריון?
כללית - איך אשה תדע אם יש דם בבית החיצון (ואז היא כבר טמאה)? בבדיקה? לכאורה מהגמרא משמע שהיא טמאה כשהדם מופיע שם ואף בלי בדיקה
תודה ויישר כח
אייל
אייל, אני מאד שמח שאתה נהנה מן התשובות והעיקר שיש שמחה בלימוד וזה גם נותן לי הרבה כח להמשיך עם התשובות והיה זה שכרי!
א) בזמן חז"ל נשים היו מניקות את התינוק שנתיים. ועיין נדה ט. ושולחן ערוך יורה דעה סימן קפ"ט סעיף ל"ג שעד עשרים וארבע חודש אחרי הלידה מינקת מסולקת דמים ואינה קובעת וסת. אמנם כתב שם בשו"ע שאם היא רואה דם בתוך כ"ד חודש אלו היא חוששת לראיה כדרך שחוששת לוסת שאינו קבוע.
ב) עי' נדה נז: ששמואל דורש מן הפסוק (ויקרא טו:יט) דם יהיה זבה בבשרה שזה מלמד שאינה טמאה עד שתרגיש בבשרה. ועי' שו"ת נודע ביהודה יורה דעה מהדורא קמא סי' נ"ה (ד"ה ומעתה נוכל) שלא צריכים הרגשת פתיחת המקור דוקא אלא בבשרה, פירוש הדבר בשרה מן השינים ולחוץ.
בהצלחה רבה
דוד בלום
תודה! על התשובה, ועל השליחה החוזרת.
אין הביישן למד.. שואל שוב כי עדיין לא הבנתי.
בשאלה א התכוונתי לשאול - אם עברו 9 חודשים שבהם לא ראתה דם כי היתה בהריון, איך תדע בזמן הלידה או לאחריה אם היא בימי נדתה או בימי זיבתה מבחינת החשבון? האם צריכה לספור 7 ימים ו-11 יום כל הזמן הזה גם כשלא רואה כלל?
בשאלה ב - מהתשובה אני מבין שצריך שהאשה תרגיש שיש דם "בבשרה"?
א) עיין רמב"ם הלכות איסורי ביאה פ"ז הי"ב שכל דם שתראה האשה אחר יום מלאת [פירוש אחרי סוף יום ארבעים אם ילדה זכר או סוף יום שמונים אם ילדה נקבה - ד.ב.] הוא תחילת נדתה ואין משגיחין על וסתות שמקודם.
ב) כן, כך כתוב בשולחן ערוך חלק יורה דעה סימן קפ"ג סעיף א -
" אשה שיצא דם ממקורה בין באונס בין ברצון טמאה והוא שתרגיש ביציאתו ומיהו משתרגיש בו שנעקר ממקומו ויצא טמאה אף על פי שלא יצא לחוץ"
חנוכה שמח,
דוד בלום