נחלקו בדבר הראשונים: לפרש"י ורמב"ם, תפלין צריך עיבוד לשמן ולכן אינן ניקחות אלא מהמומחה, משא"כ בספרים ומזוזות (התוס' צידדו לפי דעה זו שמדובר בשאר ספרים אבל ספר תורה צריך לעבד עורו לשמה). והתוס' כתבו שמשום עיבוד לשמה אין לחוש, כי הכל בקיאים בו, אלא משום שתפלין גנאי (או טורח. ע' שטמ"ק) לסותרן, לכן הצריכו לקחתן מהמומחה, שלא יצטרך לפתוח ולבדוק חסרות ויתרות.

לגבי הכתיבה עצמה כנראה לכל הדעות אין חוששים שלא נעשו לשמן, שכל הכותבים סת"ם יודעים שצריך כתיבה לשמה.

בברכה,

יוסי בן ארזה

לא ראיתי את הדברים במפורש, אבל כך נראה מצד הסברא, וגם ממה שכתבו התוס' (מג,א) שרוב מצויין אצל תפלין מומחין הן. וכן משמע בשו"ע הרב ובמשנ"ב לט,ט, שאם לקח ממי שאינו מומחה צריך לבודקן בחסרות ויתרות:

"ואין לחוש שמא עיבדן שלא לשמן מפני שהכל בקיאים בזה".

שוב מצאתי להדיא בספר תהלה לדוד או"ח סי' כ:

"י"ל במנחות מ"ב ע"ב דתכלת אינה נקחת אלא מן המומחה. וטעמא משום טעומה. והיינו צביעה שלא לשמה. ולכאורה הא דלא קאמר משום טוי' שלא לשמה. א"ל דא"כ תקשה לרב דס"ל דלא בעינן טוי' לשמה. אלא שקשה דהא הרמב"ם ז"ל ס"ל דטוי' שלא לשמה פסול. וכתב הטעם שמא נצבע שלא לשמה. ובהא דתפילין אינם נקחים אלא מן המומחה. פירש רש"י ז"ל משום עבוד שלא לשמה. ועי"ש בתוס' ד"ה תפילין. דע"כ לומר הא דמזוזה נקחת מכ"א דלא בעי עיבוד לשמה. וכן פי' הרמב"ם ז"ל דמזוזה לא בעי לשמה ולא פי' מנ"ל ושמא מהכא. עכ"ל. ולכאורה למה לא ניחוש שמא כתב האזכרות שלא לשמה. דפסול אפילו במזוזה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א מה"ת הלכה י"ח. וע"כ לומר דלכתיבה שלא לשמה לא חיישינן שהכל בקיאים. וכמ"ש התוס' שם על עבוד. אלא דרש"י ז"ל (ואפשר גם הרמב"ם ז"ל) פליגא בעבוד. אבל בכתיבה מודה ולפי"ז א"ל דבטוי' לשמה ג"כ הכל בקיאין. ועכ"פ מבואר דדוקא תכלת אינה נקחת אלא מן המומחה. אבל לבן נלקח מכל אדם ועיין ח"ס סי' ו':

יישר כח על הד"ש מברזיל. אגב, האם משפחת שמעון בטאט מדפוס חמד קרוב משפחה? עבדנו אצלו בהוצאת הספרים שנים רבות, עוד מתקופת סבי ז"ל, ר' אליהו כיטוב.

כל טוב,

יוסי בן ארזה