מכות ד. רש"י ד"ה אי אפשר לשלשת לוגין כו' - לא גרסינן דהא ודאי אפשר אלא חיישינן לשמא וסיפא דמילתא מוכחא דמשום שמא הוא דאמרינן לקמן טעמא משום דמוקמינן גברא אחזקיה.
עיין ריטב"א שכתב ש"אי אפשר" לאו דוקא עיין שם
ועיין יבמות צו: וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם כך אמר לי משה אלא יהושע יושב ודורש סתם והכל יודעין שתורתו של משה היא
ועיין רש"י וכן עשה יהושע - העיד עליו המקרא שכל מה שעשה מפי משה עשה ואפי' מה שאמר סתם שהרי "אי אפשר" בכל דבר ודבר שאמר יהושע אמר כך אמר משה ואפילו הכי אסהיד קרא דמפי משה הוה:
וצ"ע שהרי בודאי אפשר שאמר כל דבר בשם משה ואין לתרץ שכוונת רש"י שקרוב לוודאי שלא אמר כל דבר בשם משה שהרי רש"י כתב אי אפשר. וצ"ע
שמואל דוד בערקאוויטש
א) הרי מצינו א"א שפירושו קרוב לודאי עי' לקמן מכות ז. במתנ' אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם וכתבו בתוס' ד"ה דילמא דהא דקאמר לא נהרג אדם מעולם לאו דוקא אלא רוב פעמים לא היה נהרג שעל ידי שהוא מרבה בבדיקות אי אפשר שלא יכחיש אחד מהם את חבירו, עיי"ש. ומוכח מתוס' שלפעמים יכול להיות שכן היה נהרג אדם וא"כ מ"ש תוס' אי אפשר שלא יכחיש אחד מהם את חבירו זה לאו דוקא כי אם לפעמים נהרג אדם בע"כ שלא היתה הכחשה בעדים. ולכן יש ראייה מתוס' שאע"פ שכתבו אי אפשר מ"מ הכוונה לקרוב לודאי, וא"כ י"ל שכן גם כוונת רש"י יבמות סוף צו:
ב) עי' גם חי' רמב"ן כאן (שכנראה הוא המקור למ"ש ריטב"א כאן) שכתב שיש לפרש שכל דבר שהוא רחוק שייך לישנא של אי אפשר וכתב שמצינו כיוצא בו בנדה ה: ואם אי אפשר אא"כ נגע טמא, עיי"ש. וכתב רמב"ן דהא ודאי ספק הוא וגו' אלא ש"מ לאו דוקא אי אפשר, עכ"ל הרמב"ן.
ג) ועי' שדי חמד מערכת האל"ף אות שצ"ח שהביא דברי הר"ש פאה פ"ה ה"ב, וז"ל, וגם אי אפשר לכוין מעשרותיו בשבלים, ע"כ. והקשה מהר"ש הלוי בשו"ת מוהרלנ"ח סי' קי"ב נהי דא"א באומד מ"מ אפשר ע"י משקל, ותירץ ע"פ הרמב"ן הנ"ל שכל דבר שהוא רחוק וא"א לעשות בנקל שייך לשון אי אפשר.
ד) וגם עפ"ז יש ליישב דברי רש"י יבמות סוף צו: שפירושו שרחוק הוא שכל מה שאמר יהושע אמר בשם משה.
כל טוב
דוד בלום
אבל רש"י כתב להדיא שאי אפשר הוא דוקא??
יש לפרש שכוונת רש"י יבמות צו: שרחוק לומר שבכל דבר שאמר יהושע אמר כך אמר משה.
בהצלחה
דוד בלום
במכות לא רצה לפרש כן
אולי באמת נפרש בדרך אחרת ונאמר שרש"י לא ס"ל מ"ש תוס' נדה ה: (ד"ה ואם) שאע"פ שכתוב בגמ' אי אפשר מ"מ, לאו א"א כלל קאמר אלא כלומר קרוב לודאי. וכדברי תוס' כתב גם רמב"ן מכות ד. שבכל דבר שהוא רחוק שייך האי לישנא של אי אפשר. ועי' גם ריטב"א כאן שכתב שרוב אי אפשר שבתלמוד הוי לשון ודאי, מ"מ מצינו לפעמים לשון אי אפשר שהיא לשון ספק אלא שהוא נוטה אל הודאי, עיי"ש. אבל יש מקום לפרש שרש"י לא ס"ל כתוס' רמב"ן וריטב"א בזה, ויש ראייה לזה קצת שהרי רש"י שינה את הגירסא בגמ' ואם אין הכרח חזק לא מתקנים את גירסת הגמ'. אלא בע"כ שרש"י לא ס"ל כפי' תוס' רמב"ן וריטב"א אלא ס"ל לרש"י שלשון אי אפשר שבכולי גמרא הוי דוקא.
ומ"ש רש"י יבמות צו: א"א בכל דבר ודבר שאמר יהושע אמר כך אמר משה, נלענ"ד מסתבר שכוונת רש"י א"א בדוקא שהרי לא יתכן שאף פעם לא שכח יהושע לומר כך אמר משה, והרי אפילו משה רבינו עצמו מצינו לפעמים ששכח או טעה כי אפילו האדם הגדול ביותר יכול לטעות או לשכוח לפעמים.
יישר כח גדול
דוד בלום