הגמרא מנסה ללמוד מאיש אביו ואמו תיראו לגבי דחיה כללית של לאו שיש בו כרת ואילו שבת היא יוצא דופן אבל לאחר שמתברר ששבת אין בה כרת (מחמר) פתאום מנסים ללמוד מכאן לכוון ההפוך שכמו שכאן זה לא דוחה כך גם בכל השס מה גרם למהפך
שמואל מילר, רעננה
הכלל תמיד הוא ללמוד ממקום אחד לשאר מקומות, כי הכתוב מהוה בנין אב לכל מקום, וזו אחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן. זו נקודת ההנחה לקושית הגמרא נילף מהכא שאין עשה דוחה ל"ת. ואולם בתחילה היה הכיוון הפוך כי כדי ללמדנו שאין דוחה ל"ת שיש בו כרת אין צריך קרא שהרי אין לנו כל מקור אחר לומר שדוחה, וכמו שפירשו הראשונים (עתד"ה טעמא, ושאר ראשונים), על כן מכך שהשמיענו הכתוב ב'איש אמו ואביו תיראו' שאינו דוחה לאו שיש בו כרת, לא בא הכתוב אלא ללמדנו שבעלמא דוחה, משא"כ בלאו שאין בו כרת צריך לומר שאינו דוחה שהרי יש לנו מקום אחד שדוחה - כלאים בציצית.
יוסי בן ארזה