בגמרא סנהדרין לח:ב היא אומרת, "שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח." בבראשית ג:ו התורה אומרת, "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל," ורש"י אומר על פסוק זה, "ותרא האשה - ראתה דבריו של נחש והנאו לה והאמינתו (ב"ר)
כי טוב העץ - להיות כאלהים
וכי תאוה הוא לעינים - כמו שאמר לה ונפקחו עיניכם
ונחמד העץ להשכיל - כמו שאמר לה יודעי טוב ורע
ותתן גם לאישה - שלא תמות היא ויחיה הוא וישא אחרת
גם - לרבות בהמה וחיה."
שאלה שלי האם אנחנו בני תמותה כי אדם וחוה אכלו את פרי עץ הדעת או כי זה היה עונש להעבירה? גם, אם אנחנו בני תמותה כי אדם וחוה אכלו את פרי עיץ הדעת, רש"י נותן סיבה של קנאה למה חוה נתנה את הפרי לאדם, אבל רש"י לא הזכיר את ילדיהם. אם לפי הגמרא היו לאדם וחוה ילדים לפני החטא, זה אומר שחוה גם נתנה את הפרי לילדיה או אנחנו לא נהיה בני-תמותה. אם זה נכון, אני לא מבין איך היא יכלה לגרום את בניה למות?
רבי אלטער, זו שאלה חשובה ועמוקה מאד.
א) אני שמעתי פעם הסבר על פי מה שכתוב שהנחש אמר לחוה שאם יאכלו מעץ הדעת שיהיו יודעי טוב ורע ולא אמר הנחש שיהיו יודעי אמת ושקר. אלא הסוד הוא שע"י שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת בזה נשלטו ע"י יצר הטוב ויצר הרע ותמיד בכל אדם יש מלחמה בין הטוב לבין הרע וגם הרבה פעמים אדם חושב שמה שהוא הולך לעשות זה דבר טוב ובאמת הוא דבר רע כי יצר הרע מטעה את האדם לחשוב שהוא טוב ובאמת הוא רע.
לפי זה אנחנו מבינים שמכיון שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת הם נהיו אנשים אחרים פירושו אנשים עם ניסיון תמידי בין הטוב לבין הרע ומאחר שהם אנשים אחרים ממה שהיו בהתחלה. יוצא שגם הילדים שלהם מוכרחים להיות אנשים שתמיד נלחמים עם יצר הרע כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (עי' קהלת ז:כ), לכן כמעט בטוח שכל אדם יעשה עבירה בחייו וימות כעונש מן העבירה שעשה.
[עי' מורה נבוכים ח"א פ"ב]
ב) יש שאלה על מה שכתבתי מהגמרא בבא בתרא יז. שארבעה מתו בעטיו של נחש ורש"י מפרש שהיו צדיקים מאד גדולים שלא היו ראויים למות אלא שנגזרה גזירת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון בעצתו של נחש. ולפי זה משמע שאפילו מי שניצח את יצר הרע שלו לגמרי מכל מקום מוכרח למות בגלל הגזירה ועכשיו חוזרת השאלה שלך הרי כתוב (דברים כד:טז) ובנים לא יומתו על אבות ואיך ארבעה צדיקים אלו מתו בגלל חטאו של אדם הראשון. אלא נראה לי שצריך לתרץ שע"י חטא אדם הראשון המין האנושי נהיה לגמרי אחר ממה שהיה קודם והטבע נשתנה וכל אחד חייב למות ואין יוצא מן הכלל של הטבע הזה אפילו אם לפי מעשיו אינו ראוי לזה, מכל מקום הוא גם בן אדם וסוף אדם למות ואשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו (ברכות יז.)
א) מצאתי בס"ד דברים קצת דומים למה שכתבתי לעיל בספר דרך ה' לרבי משה חיים לוצאטו זצ"ל חלק ב פרק ד שאדם הראשון קודם חטאו היה במצב עליון מאד ואילו לא היה חוטא היה משתלם ומתעלה עוד עילוי אחר עילוי, והנה בחטאו ירד מאד ממדרגתו וכל המין האנושי ירד ממדרגתו ועמד במדרגה שפלה מאד ואדם הוליד תולדות בעולם כולם במדרגה השפלה הזאת אבל לא נדחה אדם הראשון לגמרי שלא יוכל לחזור אל המדרגה העליונה (עיין שם בדרך ה'). ונראה שזה כמו שכתבתי לעיל שעל ידי החטא של אדם וחוה כל המין האנושי השתנה ואין זה רק עונש אלא שינוי מהותי של אנשים שהם במדרגה פחות וממילא מוכרחים למות.
ב) בענין מה ששאלתי לעיל מבבא בתרא יז. הנה בסייעתא דשמיא מצאתי שהמשך חכמה מסביר הדבר הזה בפרשת בראשית ד"ה ארבעה. באמת מבואר בגמרא שהיו ארבעה צדיקים מאד גדולים בהיסטוריה של העולם שאף פעם בחייהם לא עשו עבירה והם
א) בנימין בן יעקב
ב) עמרם אביו של משה רבינו
ג) ישי אביו של דוד המלך
ד) כלאב בן דוד המלך.
השאלה היא איך אדם וחוה יכלו לגרום במה שאכלו מעץ הדעת שצדיקים אלו ימותו אע"פ שמעולם לא עשו עבירה אלא רק בגלל שאדם וחוה עשו עבירה וגרמו מיתה לכל העולם.
המשך חכמה מבאר שבאמת ארבעה צדיקים אלו היו ראויים לא למות לעולם אבל אם הם היו חיים לעולם זה היה מכשול גדול לכל העולם כי היו חושבים שהם אלוקים, וזה כוונת הגמרא שהבאתי שארבעה מתו בעטיו של נחש פירוש הדבר בהטעיה של נחש כי הנחש רצה להטעות אדם וחוה שאם יאכלו מן עץ הדעת "והייתם כאלוקים" שהם יהיו שווים אל השם חס ושלום, אבל לולי מכשול זה לאחרים שיעשו ארבעה צדיקים אלו כאלילים היו באמת ראויים לחיות לעולם.
כתיבה וחתימה טובה
דוד בלום