א) לענ"ד לא ראיתי כפילות בדברי הרשב"ם כאן כי בגמ' איתא "ושתיק", אבל רשב"ם הוסיף דעיקר הטעם שמפסיד ע"י שתיקה הוא משום חסרון המחאה כי כתוצאה מזה שאינו מוחה אין המחזיק זקוק לשמור על שטרו וממילא זוכה ע"י ג' שנים. וזה כונת הרשב"ם במ"ש ומדלא מיחה הפסיד, פי' שהטעם שמפסיד הוא משום חסרון מחאה.

ב) שיבא פי' קיסם וכונת הגמ' כל שיבא ושיבא פי' שרוצה שיכניס כל קיסם שבמחרישה אל הקרקע דהיינו שיחרוש הרבה מאד, כי אדרבה, למ"ד ניר לא הוי חזקה בעל הקרקע נהנה מכל מה שחורשים אחרים בשדה שלו כי אח"כ יהיה יותר קל בשבילו לבא ולזרוע. ובמ"ש עד שתכלה מחרישתו רש"י רוצה להמחיש ע"י גוזמא שיחרוש כ"כ הרבה עד שהמחרישה תתבלה מרוב שימוש, כי אדרבה נוח לבעל הקרקע שאחרים יחרשו הרבה בשדהו לכן חרישה לא הוי חזקה.