קודם לא הי' מובן לי מנין לרמב"ם בהל' ברכות לומר שעל השמן לבדו מברכין שהכל נהי' בדברו מכיון שכתוב בגמ' שאין מברכין. אולם עתה ראיתי מיד אח"כ בנידון של קורא שמשמע שהכונה של לא מברכין הוא לא מברכין אותה ברכה שרוצין לברך אולם מברכין שהכל. ועוד שמ"מ קשה להבין דעת הסוברין שאין לברך כלל אשמן ממילא שמ"מ אע"פ שיש נזק הוא נהנה וביררנו לעיל לה. שלכל הנאה צריך לברך. וצ"ב. שכמ"ה ושבוע טוב ומבורך.
הקטן אהרן ברכה הי"ו, מילן יע"א, איטליא
באמת, הגמרא אינה אומרת שאין מברכים על שמן זית, אלא הגמרא מקשה על הא דאמרי שמואל וריו"ח דמברכין בורא פרי העץ על שמן דזה קשה משום דאזוקי מזיק.ונחלקו הראשונים אם הגמרא מקשה שלא יברך כלל או שעכ"פ מברך שהכל נהיה בדברו.
וביאור המחלוקת, דהראשונים שאומרים שאין מברכים כלל, כותבים דהיינו משום שאינו נהנה מהשמן (ע' ריטב"א ומאירי). ובאמת דגם הרמב"ם כותב (פ"ח מהלכות ברכות ה"ב) וז"ל שאינו נהנה בטעם השמן עכ"ל. אלא דיש לדייק דר"ל דאע"ג דאין מברך בפה"ע משום שאינו נהנה מטעם השמן, מ"מ יש הנאה אחרת שהוא נהנה ולכן דקדק הרמב"ם לכתוב שאינו נהנה "מטעם" השמן. ועיין כס"מ שכתב כן.
ויש שר"ל דנהנה מהרפואה שיש לו מהשמן. אולם א"כ מי שאינו חושש בגרונו אין מברך גם לדעת הרמב"ם. ועוד י"ל דגופו נהנה מהשמן, ומה דאיתא בגמרא דאזוקי מזיק היינו בשעת שתייתו.
דוב פרידמן