ועיין בראשונים שכתבו דמשכח"ל כגון שנכנס אחריה לחורבה והיא בתולה ונמצאת אח"כ בעולה.
וקשה לי הרי אפשר שמיעכה באצבע וכדומה ואמאי הוי ידיעה וצ"ע
שמואל דוד בערקאוויטש
לייקווד
א) לכאורה אם האיש היה טוען שמיעכה באצבע אולי היה נאמן אבל כאן איירי שלא טען כן ואם כן הוי כהודאה שבא עליה.
ב) אולי יש לתרץ ע"פ סנהדרין סט. שרבינא סובר שבנפשות אזלינן בתר רובא והביא שתי ראיות לזה. והראייה השניה היא מזה שבת שלש שנים מתקדשת ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין עליה ולא חוששים שמא איילונית היא משום שרוב נשים לאו איילונית נינהו, אלמא אזלינן בתר רובא בנפשות. וא"כ י"ל גם בנידון דידן שאצל רוב נשים אין מיעוך באצבע ואם היא נמצאת בעולה י"ל שע"פ רוב היה ע"י ביאה לא ע"י מיעוך באצבע.
ג) בולפ"ז יש לדון אם נאמן האיש לומר שמיעכה באצבע נגד הרוב ויתכן שכל מקרה נידון לגופו ותלוי אם נראה בעיני הדיינים שיש ממש בטענתו. ובאמת מיעכה באצבע נראית טענה רחוקה כי נראה שאינו שכיח וגם הרבה פעמים יש סימנים שהיתה ביאה ממש, ולכן מסתבר שהכל לפי ראות עיני הדיינים להכריע אם נאמן האיש לפטור עצמו בטענה שמיעכה באצבע וצ"ע בזה.
שבוע טוב
דוד בלום