א) לכאו' י"ל דהנה באחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך שם פשוט שעדיף לבעל דין לדבר כל צרכו אם רוצה. לכן אם הדיין מונע מאחד לדבר כ"צ ודאי עושה לו בזה רעה כי תמיד יותר טוב שיש לו האפשרות לדבר כל מה שרוצה.

ב) אמנם שונה הענין של ישיבה ועמידה כי מצד אחד י"ל שזה מעלה לעמוד כי מי שעומד בדרך כלל מושך יותר את תשומת לב הנוכחים כי רואים אותו ברור והופעתו יותר מרשימה אמנם מצד אחר יש לפעמים מעלה במי שיושב כי יותר קל להתרכז במה שאומרים כשיושבים. ועי' מגילה כא. רכות מעומד קשות מיושב פי' בשביל דבר קשה שצריך יישוב הדעת וריכוז עדיף לשבת.

ג) לכן אומר רב יהודה שלא יהא אחד עומד ואחד יושב כי רב יהודה מסתכל על הרושם שעושה על הדיינים כי מי שעומד נראה יותר חשוב, אמנם הברייתא מדבר על הנוחיות של בעלי הדין לכן כתוב אחד יושב ואחד עומד כי בשביל בעל הדין יותר קל לשבת. אבל מבין דינו של רב יהודה ודינו של הברייתא אנו למידים שלא משנה אם עמידה עדיפה או ישיבה עדיפה תמיד חייבים ששני בעלי הדין יהיו באותו מצב כי אחרת זה אינו צדק אלא נראה שאחד עדיף על השני מאחר שאין אנו משווים בעלי הדין.

כל טוב

דוד בלום

ידידי הרב יחזקאל פרנקל שליט"א תירץ ע"פ שבת יח. דאיתא שם והתניא אפר והתניא עפר מידי גבי הדדי תניא עיי"ש ופי' שיש שני ברייתות באחת כתוב אפר ובאחת כתוב עפר אבל מכיון שרבי חייא אמר אחת מן הברייתות ורבי אושעיא אמר את השניה (עי' רש"י) לכן אין הכרח שתהיה אותה לשון בשני הברייתות וגם אנו רואים מזה כשרב אשי חיבר את הגמרא לא הקפיד שתמיד תהיה אותה לשון אלא הביא לשון כל ברייתא כמו שהיא במקור וא"כ גם בשבועות ל. בברייתא של ר' יהודה כתוב עומד לפני יושב משא"כ ב"תנו רבנן" כתוב יושב לפני עומד וגם על זה שייך לומר מידי גבי הדדי תניא שרבי יהודה אמר בלשון אחת משא"כ הברייתא של ת"ר אמרה בלשון אחרת ואין שני הברייתות חייבות להתאים אחת עם השניה.

כל טוב

דוד בלום