1) אצל אברהם יש לפרש ע"פ מכות יג: דאיתקש כל התורה כולה לעבודת כוכבים וא"כ מי שלא עובד ע"ז הוי כאילו קיים כה"ת.

2) אצל יעקב י"ל שהנה היה לו נסיון גדול בגזל כי שמר על הצאן של לבן ונתעשר מאד מזה (ובאמת מביאים כאן בשם בית הלוי כאן שהקשה שלבן חשד יעקב על גזל), לכן אם עמד בניסיון של גזל י"ל ק"ו שעמד בשאר הנסיונות ושמר כה"ת.

3) ובדרך דומה יל"פ אצל יוסף כי הנסיון עם אשת פוטיפרע היה ניסיון עצום ועמידתו בניסיון זה היא שוה לשמירת כה"ת.

4) עי' תוס' רי"ד כאן שכתב שאע"ג שישראל עבדו ע"ז מ"מ כיון שהיו בהן צדיקים חנניה מישאל ועזריה עדות היא לישראל שקיימו את התורה לאפוקי גוים שאין בהם צדיקים כלל שקיימוה, עיי"ש. וחזינן שמעשה גדול זה של חמו"ע הוי עדות ברורה שהם בטח צדיקים גמורים ששמרו כה"ת.

5) עי' ביאור הלכה סי' ריח ס"ז (ד"ה לפיכך) שדניאל סיכן עצמו עבור מצות תפלה והצילו הקב"ה בדרך נס ומאחר שדניאל היה מוכן למות עבור מצות תפילה זה סימן ששמר כל התורה.

ועי' ויקרא רבה פ"ב ס"י, וז"ל, אברהם קיים את התורה כלה, ע"כ. הרי חזינן מזה שלא תמיד כתוב בחז"ל הלשון שאברהם קיים כל התורה כולה ואע"ג שאיתא ביומא כח: קיים אברהם את כל התורה כולה. אולי יש לחלק דביומא חז"ל רוצים להגדיש הגדלות של אברהם לכן כתבו בלשון כפול כי ע"פ פשוטו די לומר קיים את התורה כולה אמנם ע"י כפל הלשון מדגישים שאברהם לא הניח שום דבר שלא קיים וזה כולל אפילו עירוב תבשילין כמ"ש ביומא שם, משא"כ בויקרא רבה אין ענין להדגיש שקיים ממש כל התורה וכן אצלנו בע"ז ג. אומות העולם אין צריכים להעיד שישראל קיימו ממש כל התורה כולה וגם אין להם דרך לדעת אם קיים כל המצות וגם אינם יודעים אומה"ע כל המצות. לכן לא שייך לומר שאמרו שקיימו ישראל כל התורה כולה, משא"כ בלדד השוחי וחבריו לקמן בסמוך היו חכמים ושייך שידעו שקיימו ישראל כל התורה כולה או עכ"פ הצדיקים שבהם קיימו כל התורה כולה, עי' תוס' רי"ד דדי בצדיקים, עיי"ש.

דוד בלום