מה ששלח שמואל דוד בערקאוויטש לאוי"ט,

הפשוט משום דהרוחות אינם נעצרות, הרי שהרוח הזו שמועילה לארץ לנגבה, היא אותה הרוח שכבר באה קודם הגשם. לכן מזכירין הרוח קודם הגשם שכך הוא האמת, וכך הוא הנכון להזכיר גבורותיו יתעלה. ועוד שח"ו לא יהיה כדובר שקרים לפניו.

ויש כאן מקום להאריך מעט, להוסיף להסביר, דראה במאירי כאן שכתב דמלבד הרוחות המצויות שאינן נעצרין יש עוד רוחות שאינן מצויות שנעצרין, ומהם מהלא מצויות יש ב' רוחות שמועילות לגשם, הא' מהני להביא העבים עם הגשם, והשני מהני אחר הגשם לארץ לתקנה ולנגבה. ומנהג העולם להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם הוא משום אלו שאינן מצויות שמועילות עם הגשם לפניו ואחריו, עי"ש.

והרש"י שלא הזכיר הא דמועילות הרוחות להביא העבים עם הגשם, נראה דס"ל דהא לא חשיב מועיל למטר, משום שאף שבאים העבים עם הרוח, מ"מ ביד הקב"ה הוא אם יורידו גשמים פה או ילכו עם הרוח שאינה נעצרת למקום אחר ויורידו הגשם שם אם ירצה הקב"ה. לכן לא חשיב רוח שמהני עם הגשם שאי"ז אלא הכשר בעלמא להביא העבים ולא מצטרף עם ירידת הגשם.

והמאירי ס"ל דנצרך להבאת העבים לגשם רוח שאינה מצויה, שדייק מהגמרא אמר משיב הרוח נשיב רוחא מוריד הגשם אתא מיטרא, הרי בהכרח שהוא רוח שאינה מצויה שהרוח המצויה בלא"ה לא נעצרת ומאי ריבותא שאמר משיב הרוח ונשיב רוחא. ובהכרח שבעינן רוחא שאינה מצויה לסייע להבאת העבים להורדת הגשם, ולכן מזכירין משיב הרוח תחילה דבעינן רוח תחילה להורדת הגשם.

והרש"י ס"ל, דאין בזה הכרח, די"ל דאמר משיב הרוח ונשיב רוחא, הוא רק בדרך הזכרת גבורותיו ולא היה זה בקשה, ועוד יש ליישב בפנים אחרות. ונראה דס"ל לרש"י דגם הרוח שמהני לארץ לתקנה ולנגבה, היא מהרוח שאינה נעצרת, ולא כדברי המאירי שבעינן לזה רוח שאינה מצויה. [או שלא ס"ל לרש"י לחלק בענין זה בין רוח מצויה לאינה מצויה, דהכל אחד ואין כאן ב' ענינים] ולכן לרש"י פשוט שמזכירין הרוח תחילה וכדלעיל, שהרוח שאינה נעצרת משמשת תחילה. ואי"צ לחידוש המאירי שהרוח מהני לגשם גם לפניו, בהבאת העבים.

לרפואה שלמה לאאמו"ר שליט"א

המצפה לישועת ה'

אליהו סלומון