לכבוד ידידי רבי שמואל דוד שליט"א, אחדשה"ט,

א) הנה קושית כתר"ה שליט"א היא טענת הראשונים על הרשב"ם כי הרבה ראשונים לא למדו כהרשב"ם, ויתכן שזה משום קושיא זו. ועי' רא"ש שכתב זה באופן ברור בסי' ב' וז"ל, שאם המחזיק יוצא מן העיר ושוהה מקצת ימים וכשהוא חוזר לעיר תמיד נכנס לאותו בית הויא חזקה שכן מנהגו של עולם, ע"כ. ונראה שכתר"ה כיוון לדברי הרא"ש בס"ד, וגם בסמוך כתב הרא"ש בשם ר"ת דלא בעו שיעידו העדים ממש על דירת יומם ולילה דמילתא דלא אפשר הוא דאטו בכפא תלו ליה ולא ניימי נמי פורתא ביממא ובליליא ולא יצאו עדים מן העיר לפעמים יום או יומים, אלא די בעדות מקצת ימים ומקצת לילות, עיי"ש ברא"ש.

ב) אמנם כדי לפרש דברי הרשב"ם נראה לומר כשהמערער הוא רוכל המחזר בעיירות המצב הוא שונה מאד משאר חזקות ובכה"ג קשה מאד לקבל חזקה בנכסי רוכל כי הוא כמעט לא נמצא בעיר כדי שיוכל לדעת שאחד מחזיק בביתו ולבא ולמחות. ולכן כתוב בגמ' אצל רוכל המחזר בעיירות שאע"ג שהוא לא טוען, מ"מ אנו טוענין בשבילו. והיינו שאנחנו חייבים לעזור לרוכל אע"פ שאנחנו לא עוזרים כ"כ לשאר אנשים, והוא משום שיתכן שהרוכל בכלל לא יודע שאדם גר בביתו כשהוא לא נמצא בעיר ולכן אינו מוחה, כי מיד שהמחזיק שומע שהבעלים האמיתיים הגיעו הביתה הם מהר יוצאים מן הבית כמ"ש רשב"ם ומשאירים הבית בצורה מסודרת כדי שבעל הבית לא ידע אפילו שמישהו היה שם.

ג) ואפשר לומר שאצל רוכל המחזר כמעט רצו חז"ל לבטל כל הדין של חזקת ג' שנים אליבא דרשב"ם, כי מאד קשה לו למחות והרי כל הדין של חזקת ג' שנים בנוי על היסוד שמכיון שלא מחו הבעלים הראשונים, א"כ מוכח שבאמת מכרו את הדירה, משא"כ ברוכל זה כמעט לא שייך למחות. לכן לרשב"ם הגבילו הדין של חזקה אצל רוכל שרק אם מעידים שלא יצא מן הבית כל הג' שנים אפי' לילה אחת רק באופן מאד מיוחד הזה הוי חזקה.

ד) והנה הרשב"ם כתב שהרוכל אינו חוזר לעירו כי אם לזמן ארוך, וזה אולי יש לפרש שחוזר לעירו פעם בכמה חדשים. אמנם נראה שגם אם חסרה עדות על הלילות רק פעם בכמה חדשים, מ"מ עדיין לא הוי עדות מספקת כי יש לחוש שהלילה שהמחזיק לא היה בבית זה גופא היה הלילה שהבעלים הגיעו, ולכן בכונה יצא המחזיק מן הבית באותו לילה. לכן ס"ל לרשב"ם שיש דין מיוחד אצל רוכל כי מכיון שהרוכל הוא אדם שמאד קל לרמות, לכן אנו דורשים עדות שהמחזיק היה בבית כל לילה ללא יוצא מן הכלל וזה דבר שלא דורשים עבור שום חזקה אחרת.