מתיב רב יוסף המפלת ואין ידוע מה הפילה תשב לזכר ולנקבה ואי ס''ד כל כהאי גוונא אימא הרחיקה לידתה,
יש לעיין בדברי רב יוסף, דלכאורה דוקא אם הפילה יד או רגל, דאמרינן דפעם אחרת ילדה או הפילה חוששין שמא הרחיקה לידתה, אלב אם הפילה ואינה יודעת מה הפילה, לכאורה הפילה נפל גמור.
תודה,
שוורץ
שלום,
כנראה כיון שאינה יודעת מה הפילה, אין להניח בוודאות שהפילה ולד שלם, יתכן שהפילה חתיכה בלבד ואת השאר כבר הפילה מקודם.
יוסי בן ארזה
על זה גופא אנו דנין, מכיון שאין יודעת מה הפילה מהיכא תיתי להסתפק שהפילה אף קודם לכן, ואף אם זה יתכן, מהיכא תיתי להסתפק בה, לכאורה דוקא בהפילה יד דבע"כ הפילה פעם אחרת חוששין, אבל כאן מהיכא פשיטא לן לרב יוסף דאף בכה"ג חוששין שמא הרחיקה לידתה שהקשה ממנה?
מה הפירוש 'מהיכא תיתי להסתפק', סוף סוף יש ספק, הלא יתכן שהפילה חתיכות חתיכות כשם שיתכן שהפילה הכל יחד. וכיון שיש ספק שהפילה ולדה מעט מעט, שאלה הגמרא מדוע לא נחוש שמא הרחיקה לידתה.
יוסי בן ארזה
בודאי אפשר לכל אשה להפיל ולד בין שלם בין בחתיכות. אבל רב חסדא ורבה בר הונא חידשו שחוששין לזה, ודוקא עלייהו קא מותיב רב יוסף. - בלי דברי רב חסדא ורבה בר רב הונא לא הויא קא מקשה רב יוסף.
ורב חסדא ורבה בר רב הונא חידשו שחוששין להרחיקה לידתה, וממילא מתיב רב יוסף דאם חוששין ניחוש תמיד להרחקיה לידתה.
ובזה אני שואל, דלא חידשו רב חסדא ורבה דחוששין להרחיקה אלא במצב שממנ"פ מוכרח שהולדיה ולד מלבד אותה יד, אבל מהיכא תיתי לרב יוסף לחשוש לזה במקום שאין הכרח שהולידה פעם אחרת?
נראה שהגמ' מבינה בפשטות שיש לנו לחוש לשני ספקות (וע' לעיל י"ח ותוס' שם ד"ה אלא. ואולי משום שנדון כספק טומאה ברה"י. וצ"ע). על כן אם אך אנו חוששים שמא הרחיקה לידתה, יש לנו לחוש גם כשיש ספק אם הפילה הכל או מקצת.
יוסי בן ארזה