כתובות כה: מאי שנא בן דלא דקרוב הוא אצל אביו אח נמי קרוב הוא אצל אחיו,
הנה לא נתבאר דלכאורה בעצם יש להאמינו מדין עד אחד באיסורים להאכילו תרומה או מעשר לרבי מאיר, או לקיים מצות מעשר בנתינתו לו, וא"כ ליכא פסול קרוב. [ואף בתרומה משמע שהיה רבי חייא מסכים אילמלי טענתו שיש להשיאו אשה.
ואף בדעת רבי צריכים להבין, למה צריך להגיע ל"בידו להאכילו תרומה" הרי כל זמן דס"ל אין מעלין תרומה ליוחסין יש להאמינו על פי הכלל של עד אחד באיסורים.
אברהם יוסף שווארץ
שלום
הרא"ש בגטין (פ"ה יב) פירש שאין נאמן על עצמו לומר שכהן הוא - בניגוד לשאר ע"א באיסורין - משום שיש בזה שבח כהונה ורווח מתנות כהונה לו ולזרעו לדורותיו, על כן לא האמינו על עצמו מדין עד אחד באיסורין. ונראה שטעם זה נכון גם לגבי קרובו.
[ובדעת הרמב"ם שאין נאמן עד אחד לגבי תרומה דאורייתא, פירש בשב שמעתתא (ו,טז), שהואיל ואותו כהן היה במעי אמו זר (ואף אם אמו כהנת, סו"ס אי אפשר דלא אתרמי שאחד מאבותיו לא היה במעי אמו זר), א"כ המעיד עליו הרי זה כעד אחד המעיד נגד אתחזק איסורא שאינו נאמן].
יוסי בן ארזה