לענ"ד כוונת רש"י ללמד שהדין של נוגח זה חידוש טפי משאר דינים הנזכרים. והנה לעיל כב: איתא בגמ' לא משום רובע ולא משום נרבע ולא משום מוקצה ולא משום נעבד, ע"כ, הרי שהגמ' לא הזכירה נוגח. לכן רש"י ריש כב: גם לא הזכיר נוגח אע"פ שנוגח מוזכר בב"ק מ:, ומהאי טעמא כתב רש"י כד. ומן הצאן וי"ו יתירה להדגיש שהלימוד של נוגח הוא חידוש טפי משאר הדינים והוא נלמד רק מוי"ו יתירה, משא"כ שאר הדינים שהזכיר רש"י לעיל ריש כב: הם נלמדים מתיבות שלמות. ואולי רש"י הזכיר תורת כהנים כי בשביל ללמוד דין רק מוי"ו יתירה צריך סמכות טפי, לכן רש"י ביאר שהמקור הוא מקור קדמון מתורת כהנים.

ועי' מתנ' תמורה כח. כל האסורין לגבי מזבח וגו' הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד וגו' ולא נזכר שם נוגח ואולי משום שנוגח לא שכיח עכ"פ משמע שנוגח הוא חידוש טפי משאר הדינים. לכן רש"י ע"ז כד. הביא מקור קדמון מתורת כהנים אע"ג דלהוציא את הנוגח גם כתוב בגמ' ב"ק.

יש להוסיף דהנה מ"ש רש"י כאן וי"ו יתירה להוציא את הנוגח בשלמא למי שדריש וי"ו אבל יש תנאים דלא דרשי וי"ו עי' סוטה סוף ו: שרבי שמעון לא דריש וי"ו וא"כ לרבי שמעון מנליה להוציא את הנוגח. אבל עי' תוס' סנהדרין יד. (ד"ה ורבי) דהא דאמר בסוטה רבי שמעון לא דריש וי"ו אין הכוונה שלא דריש ליה כלל אלא דוקא לההיא דרשא דאיירי בה בסוטה קאמר דלא דריש משא"כ וי"ו של ומן הצאן שפיר דריש גם רבי שמעון.

עכ"פ מכיון שוי"ו יתירה אינו לימוד פשוט שלומדים ממנו להוציא את הנוגח (ומה עוד שבתמורה כח: משמע שלומדים להוציא את הנוגח מקרא כי משחתם בם עיי"ש) לכן רש"י ראה לנכון לציין שלומדים זה מתורת כהנים שהוא מקור יותר חשוב מסתם גמ'.

כל טוב

דוד בלום

הנה ראיתי במרבה אמונה כאן ששואל קושית כתר"ה שליט"א.

אמנם אחר העיון נלע"ד שרש"י בעוד מקומות בש"ס מביא מתורת כהנים אע"ג שהדבר מובא בגמרא.

הנה עי' רש"י ברכות ריש יח: ד"ה דתנא שפי' שספרא דבי רב הוא תורת כהנים, וברש"י חולין ריש סו. (ד"ה תנא) ביאר יותר שתורת כהנים מקרי ספרא דבי רב לפי שהיה שגור בבית המדרש בפי כולם, ע"כ דהיינו שספרא דבי רב פי' הספר של בית המדרש ונקרא כך כי כולם היו לומדים אותו והיה מוכר לכולם. ודברי רש"י אלו הם מפתח גדול להבין למה רש"י בחומש ובש"ס מביא הרבה פעמים מתורת כהנים כי הוא היה ספר מאד נפוץ בין הלומדים.

ועי' חולין מט: התורה חסה על ממונם של ישראל וכתב רש"י בתורת כהנים נפקא לן מוצוה הכהן ופנו את הבית. ותמה השואל בשו"ת חת"ס ח"ז סי' י"ז מדוע רש"י הביא מתורת כהנים ולא הביא מגמ' מפורשת במנחות עו: שהתורה חסה על ממונם של ישראל אמנם המעיין היטב בתשובת החת"ס שם בסי' יח יראה שקושיא זו לא הפריעה לחת"ס רק החת"ס תמה תמיהה אחרת למה הגמ' צריכה להביא רמז מוהשקית את העדה ולא הביא שזו משנה מפורשת בנגעים פי"ב מ"ה שהתורה חסה על ממונם, עיי"ש. עכ"פ מצינו עוד מקום ברש"י שהביא מתו"כ אע"ג שהדבר מפורש במשנה. וי"ל הטעם כי תורת כהנים היתה שגורה בפי כל.

ועי' זבחים קב. דת"ר כל זכר לרבות בעלי מומין וגו' וכתב רש"י (ד"ה כל) וברייתות הללו בתו"כ במדרש המקראות, ע"כ. וזה נראה בס"ד ראייה עוד יותר מפורשת לדברינו כי אע"ג שהדבר מפורש בגמ' לפנינו מ"מ רש"י ראה לנכון להביא מתו"כ כי התו"כ הוא המקור של הגמ'.

ועי' גם סוף סוכה רש"י (ד"ה אוי) שהביא מתורת כהנים שאוי לרשע אוי לשכנו אע"פ שזו גם משנה מפורשת בנגעים פי"ב מ"ו.

לכן נראה בס"ד שברש"י ע"ז כד. יש עוד מקור שדרך רש"י להביא מתו"כ אע"ג שהדבר מפורש בגמ' והטעם כי תו"כ הוא מקור קדום לגמ' וגם ספר ידוע מאד ומכיון שהדרשה ומן הצאן אינה פשוטה כי נלמד מוי"ו יתירה שבעלמא לאו כו"ע דרשי וי"ו יתירה, לכן רש"י הביא מקור חזק לזה מתו"כ וכמבואר לעיל בס"ד.

בהצלחה רבה

דוד בלום