לולי המקור בגניבתו ולא בזממו (מכות ב:) מה הדין אם העידו שאחד גנב ולא היה לו לשלם ונמכר בגניבתו ואח"כ באו עדים והזימום. אי הוי כאשר עשה (דומה למיתה) או דילמא דומה לממון שאפשר בחזרה -עיין תוספות ב"ק ד
שמואל דוד בערקאוויטש
יתכן שזה תלוי במחלוקת בין תוס' ב"ק ד: ד"ה ועדים בשם ריב"א לבין הרמב"ם הל' עדות פ"כ ה"ב, דלריב"א לא שייך בממון כאשר זמם ולא כאשר עשה כי ממון אפשר בחזרה. ולפ"ז מי שגרם שחבירו נמכר לעבד הרי הפסיד הזמן שהיה עבד וזמן א"א בחזרה, עי' ב"ב כא: שמקרי ינוקא הוה פסידא דלא הדר, וכתבו תוס' ד"ה ומקרי בשם ר"י דאותה שעה שמלמד להם טעות אין יכולין להחזיר לעולם, עיי"ש, הרי שביטול זמן א"א בחזרה. משא"כ לרמב"ם גם במלקות לא שייך כאשר זמם ולא כאשר עשה וביאר בכסף משנה דרק בהרגו על פיהם שייך כאשר זמם ולא כאשר עשה משום דגדול עונשו מנשוא וגו' דומיא דנותן כל זרעו למולך, עיי"ש. ונראה שאם מוכר חבירו לעבד לא מקרי גדול עונו מנשוא דומיא דמחייב חבירו מלקות דלא מקרי גדול עונו מנשוא וגם יכול להיות שיש אנשים שהיו מעדיפים שימכרו אותם לעבד במקום שיקבלו מלקות ואינו ברור אם מלקות הוי חמור טפי ממכירת אדם לעבד. א"כ משמע מכס"מ שאם מוכרים אדם לעבד לולי הדרשה בגניבתו ולא בזממו היינו אומרים שלא שייך כאשר זמם ולא כאשר עשה וצריך למכור העד כעבד.
בהצלחה רבה
דוד בלום