תנן התם הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכ"א משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה א"ר יוחנן אין לנו אלא זאת ועוד אחרת א"ל ר' אלעזר היכא א"ל לכי תשכח נפק דק ואשכח דתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני ביטלו ולא ביטלו בשלמא גבי שילוח הקן משכחת לה כו'
ועיין רש"י ד"ה א"ר יוחנן אנו אין לנו כו'- כלומר משלח ואינו לוקה הא לא שלח לוקה ורבי יוחנן ביטלו ולא ביטלו אית ליה ומשמע ליה משלח דקתני משלח לכשירצה ואינו לוקה ואימתי הוא לוקה "כשיהרגנה" ויבטל את העשה בידים והיינו דקאמר אנו אין לנו כו'
ובד"ה הניחא בשילוח הקן משכחת לה - ביטלו "כששחטה" אלא הכא היכי משכחת לה.
יש להעיר מדוע מתחילה כתב רש"י שביטל העשה ע"י הריגה ואח"כ כתב לשון שחיטה וצע"ק
שמואל דוד בערקאוויטש
אולי יש כאן רמז למ"ש אור החיים ויקרא יז:יא עה"פ ואני נתתיו לכם על המזבח, וז"ל, עוד יכוון הכתוב להזהיר על נפש הבהמה לבל המיתה כי לא נתן ה' דם הבהמה לנו אלא לכפר על נפשותינו וגו' ולא הותרה בהמה לשחוט אלא לצרכי בשרה כי תאוה נפש אדם לאכול בשר, עיי"ש. ועי' גם ט"ז יו"ד סי' קיז סק"ד שהתיר לנחור תיישים בשביל העורות אם לא יקנו העורות אם שוחטים אותם עיי"ש אבל משמע שגם הט"ז מודה שאסור לנחור בהמה טהורה בלי צורך.
ולפ"ז אולי י"ל שזה כוונת רש"י כאן כי בד"ה א"ר יוחנן רש"י דיבר מעיקר הדין וכתב כשיהרגנה כי בכל אופן שיהרוג את האם הוא מבטל את העשה בידים, אבל בד"ה הניחא בשילוח רש"י נכנס יותר לאופן שמותר לכתחילה להמית עוף וזה דוקא ע"י שחיטה כדי לאוכלה, אבל בלא"ה אסור משום בל תשחית כי לא הותרה בהמה לשחוט אלא לצרכי בשרה.
כל טוב
דוד בלום