אשמח בביאור כוונת הב"ח בהגהותיו ב"ב קנז:אות א
שמואל דוד בערקאוויטש
א) הנצי"ב זצ"ל מוואלזין במרומי שדה גם מקשה קושית הב"ח (על מסקנת הגמ' דהלכתא יחלוקו) וז"ל,
וקשה א"כ אמאי מאוחרין כשרין הא יש לחוש שמא יקנה נכסים לפני אותו זמן והוא יטרוף לבדו, עכ"ל הנצי"ב.
ב) עפ"ז נוכל להבין הג' הב"ח כי הב"ח למד שמאוחרין כשרין, פי' שהמלוה הראשון יש לו שעבוד גמור על כל נכסים שיקנה הלוה אחרי הזמן הכתוב בשטר, וא"כ ב"לוה ולוה וחזר וקנה" פשיטא דלקמא משתעבד דאל"כ מה מהני שטר מאוחר למלוה הראשון שקיבל השטר, שהרי הלווה יכול לבטל השטר ע"י שילוה מבתרא אח"כ. אלא בע"כ מכיון שמאוחרין כשרין א"כ רק לקמא משתעבד.
ג) אנחנו לא זכינו לתירוצו של הב"ח כי חסר, אבל לכאו' ע"פ מרומי שדה יש לתרץ קושית הב"ח כי הביא מרא"ש כתובות פ"ט סי' י"א דכתב בשם הרמב"ם (הב"ח אות ב הגיה רמב"ן) לוה ולוה דאמרינן (ב"ב קנז: - ד.ב.) יחלוקו אם קדם אחד מהם ותפס הכל אין מוציאין מידו, ע"כ, ופי' מרומי שדה אלמא דלאו גזל הוא משו"ה אין לפסול את השטר מחמת זה. ע"כ פי' מאוחרין כשרין אע"ג שיכול להיות שהמלוה הראשון שהשטר נכתב עבורו לא יקבל את השעבוד.
ד) עוד כתב הנצי"ב ובזה מיושב ג"כ למ"ד הכל לאחרון א"כ אמאי מאוחרין כשרין, וי"ל דאתא כתנא דס"ל (כתובות צד.) בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה, ע"כ. ובזה מיושבת קושית הב"ח כי הצד בגמ' כאן שלבתרא משתעבד ס"ל כבן ננס בכתובות צד. שמה שגבה גבה.
יישר כח
דוד בלום