לכאו' נראה שרש"י לא נצטרך כאן לכתוב בניחותא כי זה פשיטא שזה ראייה מן המשנה ולא קושיא כי הגמ' אומרת אף ראה"ג ממין על מינו לא ואח"כ מביאים משנה שודאי ראייה לזה שכתוב זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו. ואחרי שראינו בדף קלו. אצל רבי יוסי מנהרביל שלשון והתניא יכולה להיות ראייה ואינו חייב להיות קושיא, א"כ לא הוצרך רש"י לפרש זה שוב אצל שחופות ולבנות.

לא הבנתי הגירסא דהתניא היו לו ב' מינים שחופות וגו' שהרי זה משנה לעיל קלה. ולמה צריך להביא מברייתא.

שו"ר פשוט למה י"ג דהא תניא שהרי רש"י קלו: ד"ה שחופות כתב פלנ"ש ולכאו' צ"ע למה רש"י במשנה לא תירגם המילה שחופות שהיא פלנ"ש אלא משמע שרש"י לא גרס שחופות במשנה אלא זו תוספת של הברייתא. לכן י"ג בגמ' דהא תניא היו לו ב' מינים שחופות וגו' כי זה ברייתא לא משנה.

אני רציתי להגיד חידוש גדול ולומר שמה שפירש רש"י שחופות במתנ' באמת אין זה מדברי רש"י אלא היא הוספה שהוכנסה אחר זמן רש"י. ונראה שיש לי שתי מקורות לחידוש זה:

א) הדקדוקי סופרים מביא גירסא שלא גרס במשנה שחופות ואולי גירסא זו אינה חולקת על גירסת רש"י.

ב) מזה שרש"י קלו: כתב הלע"ז של שחופות ולא כתב לע"ז זה במשנה יש משמעות קצת שרש"י ל"ג שחופות במשנה לכן רק מפרשו לקמן.

יישר כח על הציון לקרן ישי.

כל טוב

דוד בלום