והרגיל ביין ובשמים: מסייע ליה לרבא דאמר רבא חמרא וריחני פקחין.
נמצא שרבא אומר שיין ובשמים עשו אותו פקח.
ויש להבין זאת, שהרי במסכת מועד קטן כח. איתא ואמר רבא הני תלת מילי בעאי קמי שמיא תרתי יהבו לי וכו' חוכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא ויהבו לי וכו'.
נמצא ששם במסכת מועד קטן רבא אומר שחכמתו באה לו משום שהוא ביקש מן השמים שיתנו לו את חכמתו של רב הונא ונתנו לו.
והנה הרבה הרבה מאד נכתב על ענין חכם ופקח.
למשל, בפרשת משפטים (שמות כג, ח) ושחד לא תקח כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים, ובפרשת שופטים (דברים טז, יט) ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם, וב'קול אליהו' מהגר"א פרשת שופטים (דברים טז, יט, (אות קיז)) בפסוק ולא תקח שוחד כי השוחד יעור עיני חכמים וגו', ובפרשת משפטים כתיב כי השוחד יעור פקחים, ויש לבאר כי הדיין צריך להיות משכיל בב' דברים, א' לידע היטב איך הוא הדין של כל דבר, ב' להיות פקח בעניני העולם ותחבולותיו שלפעמים אף שהדין הוא כך אך מי שהוא פקח בעניני העולם להבין הערמומיות יודע ומרגיש שהדבר אי אפשר להיות כמו שזה טוען, והוא על דרך מאמר חז"ל (שבועות דף ל') אל תאמר אחתכנה ויהי' הקולר תלוי בצוואר העדים וכו' ע"ש, והנה בכל מקום דכתיב חכמים היינו בתורה, ופקחים היינו במילי דעלמא, והדיין הלוקח שוחד הנה השוחד יעור עיני שכלו בין בחכמת התורה בין במילי דעלמא ולא ידע הדין, וכו'.
עוד דוגמא, בפרש"י (קהלת ט, ח) ומשל שלמה החכם את הדבר לאדם שהזמינו המלך ליום סעודה ולא קבע לו זמן אם חכם הוא או פקח מיד מכבס כסותו ורוחץ וסך וכו', הרי שגם רש"י ז"ל מבחין בין חכם לפקח.
עוד יתכן לומר ש'הא והא גרמא ליה' כמו שהגמ' מתרצת לגבי ענין דומה במסכת תענית כה., ועוד.
פירוש הדואר (אימייל)
שלום
אינני רואה סתירה בין המאמרים. כשם שאנו מתפללים לגשם ובכל זאת אומרים שהרוח הביאה עננים והעננים הורידו גשם, כך רבא התפלל על חכמה אבל האמצעים שבהם נפתח ("פקחין" - פתחו אותי, כמו "ויפקח הנער את עיניו") היו היין והבשמים.
כל טוב,
יוסי בן ארזה
שלום וברכה,
תירוצכם הוא הוא התירוץ השני שכתבנו 'הא והא גרמא ליה' וכפירוש רש"י וסייעתו במסכת תענית כה. ומגילה כב:.
מכאן אנו רואים ש'רחבה מני ים', קישור שני מאמרים הנמצאים יותר משני סדרי הש"ס אחד ממשנהו.
כל טוב,
פירוש הדואר (אימייל)