שמואל שואל:
לכבוד הרבנים הגאונים שיחי׳ לאויט״א!
א) יב:
ומוסיפין עד עולם. וברש"י ד"ה ומוסיפין - שיש ערך לכל זמן שהוא עומד בו כדכתיב בפרשה "וכן נזיר נודר בנזיר ארבעה וחמשה שנים" ואם המתין מפדיון בנו ומפדיון פטר חמורו כמה שנים עדיין יכול לפדותו ואינו נותן יותר
מדוע כתב רש"י ד' וה' שנים ולא "עד עולם" כמוש"כ בגמ'.
ב) יג.
רש"י ד"ה הלוקח עובר פרתו. שאינו רשאי - למכור כו'. צ"ע כוונתו בזה, הרי כבר פירש כן בפ"ק ומדוע חזר ופירש כן כאן?
תודה מראש,
שמואל דוד בערקאוויטש
הכולל משיב:
שלום,
א) יתכן משום שנזיר עולם יש לו דין אחר כדתנן בנזיר פ"ק שמיקל בתער, ואינו בגדר 'ומוסיפין' של נזיר רגיל.
ב) דומני שכן דרכו של רש"י, לחזור ולפרש (גם למי שמעיין כאן ולא למד פרק קמא).
בברכה,
יוסי בן ארזה