אודות צרת אילונית שאינה (חולצת ולא) מתיבמת (ולכל הפחות לדעת רב אסי). כל ההתר שאחיו המת קבל לישא אילונית ... שהרי אסור לו לאדם שאין לו בנים לישא אילונית, אלא אם כן יש לו אישה אחרת שממנה יכול (לבנות את ביתו) לקיים מצוות פרו ורבו. ועכשיו שמת, ולפנינו האישה האחרת המיועדת לפריה ורביה ולבנין הבית, ונבוא אנו ונדרוש פרט לאילונית שאינה יכולה לקיים והיה הבכור אשר תלד ... ומונעים מהיבם לבנות את בית אחיו. נמצאנו בכאן אנו מסתכלים באותה תמונה רק מאחורי התמונה ורואים שמאל ימין וימין שמאל? (ואם תרצה, יסוד נעשה בנין ובנין נעשה יסוד. שהרי האשה האחרת היתה היסוד להתיר לו לישא אילונית, ועתה האילונית היא יסוד שאין בו והיה הבכור אשר תלד)
שמא לפנינו שני דינים אחד מדרבנן ואחד מדאוריתא? וכי זה לבדו סיבה שלא להסתכל פה ופה?
מאיר רודריגז, צפת
שלום רב
דיני התורה אינם תלויים בטעמים אנושיים, וכיון שהאיילונית אינה מתייבמת והריהי 'ערוה' משום אשת אח, הרי צרתה צרת ערוה. ואין הדבר תלוי ב'טובה' שעשתה לאיילונית שעל ידה היה המת מותר בה.
ואם בכל זאת באנו לדרוש טעמא דקרא - ע' במשך חכמה (אחרי יח,יח) בבאור טעם צרת ערוה, משום קנאה ושנאה מכך שאשה זו תהא אסורה להתייבם וצרתה מחוייבת בכך. והרי טעם זה שייך גם בצרת איילונית.
יוסי בן ארזה