לכבוד מו"ר הרה"ג שליט"א אחדשה"ט
ב"ב דף קיג: רשב"ם ד"ה רצו עושין דין - דהא שלשה נינהו ודנין ואומרים כך הדין שפלוני יטול חלק זה ופלוני חלק זה "שדמיהן מכוונין בשוה" וכותבין להם פסק דין שלא יוכלו עוד לערער זה על זה כלום ואע"ג דאין כאן אדם שמעיד בפניהם כלום הא פרכינן בר"ה לא תהא שמיעה גדולה מראיה
יש לעיין מדוע כתב כן, ומה כוונתו בזה?
החותם בכבוד רב,
שמואל דוד בערקאוויטש
הרשב"ם כתב שדמיהן מכוונין בשוה כי כאן החולה מצווה על ירושה והרי ע"פ דין תורה הבנים יורשים בשוה (אא"כ יש בכור), וא"כ צריך שכל האחים יקבלו אותו שווי של נכסים בירושה. ומ"ש רשב"ם "שלא יוכלו עוד לערער זה על כלום" הוא כמ"ש טור חו"מ רסי' רנ"ג ואין אחד מן היורשים יכול לומר לב"ד הגדול אזלינן כי שלשה אלו שנכנסו לבקר את החולה נעשו בית הדין הממונה על הירושה ואין לערער על פסק ב"ד. אח"כ הוקשה לרשב"ם שלכאו' כל פעם שבית דין עושים דין צריך עדים שיעידו בפני הב"ד וכאן אף אחד לא מעיד. ועל זה הביא הרשב"ם מר"ה כה: לא תהא שמיעה גדולה מראייה, פי' שאם מעידים בפני הב"ד הרי הב"ד רק שומעים את העדות, משא"כ אם הב"ד בעצמם ראו את המעשה זה עוד יותר חזק וכאן הב"ד בעצמם ראו את החולה שמחלק נכסיו בפניהם.
כל טוב
דוד בלום