רמב"ם פרק ט מאכלות אסורות הלכה י
בד"א בשלא נער את הקדרה "בתחלה" כשנפל החלב "אלא לבסוף" "ולא כסה" אבל אם "נער מתחלה ועד סוף" או "שכסה משעת נפילה עד סוף" הרי זה בנותן טעם כו'
[ויש להעיר קצת מדוע שינה הרמב"ם בלשונו ובתחילה כתב "נער מתחלה" ואח"כ כתב "שכסה משעת נפילה"]
ועיין טור יורה דעה סימן צב סעיף ב וז"ל ונראה שאין צריך רק שינער או יכסה מיד בשעת נפילה, ואפילו פסק אח"כ מלנער מיד מתערב הטעם בכל מה שבקדירה ומצטרף כולו לבטל עכ"ל
ועיין כס"מ וב"י בשם מהרי"ן חביב וז"ל כאשר נעמוד על כוונת הרמב"ם אין מקום לקושיית רבינו יעקב כנגד דבריו וכאשר נביט אל התחלת לשונו כוונתו מבוארת וז"ל נפל חלב לתוך חתיכה של בשר טועמין את החתיכה שנפל עליה חלב וכו' עד ה"ז בנ"ט וכל מעיין בלשון זה ישפוט בצדק שאם מיד בעת הנפילה ניער או כיסה הקדרה שמצטרף בכולה והרי היא בנ"ט ר"ל אם הטיפה הזאת נותנת טעם בכל הקדרה אוסרת ואם אין בה כדי ליתן טעם בכולה מותרת אע"פ שיש בה כדי ליתן טעם בחתיכה לבדה שכיון שניער מיד בעת נפילה באותה שעה נעשה כל מה שבקדרה ד"א מחובר ומה שהזכיר הרמב"ם ניער מתחלה ועד סוף היה מוכרח להמשיך הלשון שאמר בתחילת דבריו בד"א כשלא ניער בתחלה אלא לבסוף כי בזאת החלוקה מן ההכרח להזכיר ניעור לבסוף כפי סוגיות הגמרא וכפי פירוש המפרשים אשר הרמב"ם הלך לדרכם והוא זה טיפת חלב שנפלה על חתיכה שבקדרה ולא ניער ולא כיסה מיד בעת הנפילה הרי זאת החתיכה כדבר נפרד בפני עצמו ובה לבדה משערינן ואם אין בחתיכה ס' כנגד הטיפה נעשית כל החתיכה כנבלה והיא חוזרת ואוסרת כל הקדרה אם אין בכולה ס' כנגד כל החתיכה וזה יצדק בתנאי שאחר שכבר נאסרה זאת החתיכה ניער או כיסה כדי לחבר את כל הקדרה להיות אחד שאם לא ניער למה יאסר כל מה שבקדרה הלא כמו שחשבנוה לזאת החתיכה כדבר נפרד לאוסרה ולא סייעוה שאר החתיכות לבטל את הטיפה כן ראוי לחשבה כדבר נפרד משאר החתיכות ולא יהא בה כח לאסור את כולן ודי אם נאסר כדי קליפה או נטילה בחתיכה הנוגעת בה משא"כ אם ניער הקדרה או כיסה אחר שנאסרה החתיכה כי אז בודאי זה הניעור או כיסוי הוא סיבת הצטרפות כל הקדרה וכל החתיכות ומרק שבה קבלה טעמא וצריך שיהא בכל הקדרה ס' לבטל כל החתיכה ולזה הוצרך הרמב"ם לומר בתחלת דבריו בד"א בשלא ניער את הקדרה בתחלה אלא לבסוף ועל יסוד זה סיים לשונו וכשבא לחדש חלוקת היתר הוצרך לו להניח ניעור בתחלה ולז"א אבל אם ניער מתחלה ועד סוף כוונתו מבוארת שאינו מחייב ניעור בתחלה ובסוף אלא ניעור בתחלה בלבד ואם הזכיר ועד סוף היה מהמשך לשון החלוקה הראשונה שבה הוכרח להזכיר ניעור לבסוף מהטעם שפירשתי כנ"ל להשיב בעד הרמב"ם תשובה אמיתית ובסמ"ג תמצא סיוע לדברי כו'
וקשה שהרי בתחילה כתב הרמב"ם "ולא כסה" (וכוונתו שלא כסה בתחילה אלא בסוף - ואגב צ"ע מדוע סתם הרמב"ם אצל לא כסה ולא פירש דהיינו שלא כסה בתחילה אלא בסוף) ולא הזכיר "סוף" כלל וא"כ לפי דברי המהרי"ן חביב צ"ע מדוע בהמשך לשונו כתב או שכסה משעת נפילה "עד סוף" הרי אין זה המשך לשון החלוקה הראשונה.
גם יל"ע בכוונתו במש"כ שבסמ"ג תמצא סיוע לדברי. איפה בסמ"ג נמצא סיוע?
שמואל
לייקווד
א) הנה בריש ה"י הרמב"ם כתב, בד"א בשלא נער את הקדרה בתחלה כשנפל החלב, ע"כ. הרי שהרמב"ם הסביר מה כוונתו במילת "בתחלה" ופי' שההתחלה שמדובר כאן היא נפילת החלב. והנה בהמשך דבריו כתב הרמב"ם, אבל אם נער מתחלה וגו', אבל לא הסביר מה נקרא מתחלה, א"כ אצל כיסוי היה צריך הרמב"ם להסביר מה נקרא תחלה, לכן כתב או שכסה משעת נפילה.
ב) נראה במ"ש הרמב"ם "בשלא נער את הקדרה בתחלה כשנפל החלב אלא לבסוף ולא כסה" הנה אין הרמב"ם זקוק לכתוב "ולא כסה בתחילה אלא בסוף" כי סמך על מ"ש בריש דבריו "בתחלה כשנפל החלב אלא לבסוף", ומאחר שניעור וכיסוי הם דברים דומים לכן אין צורך לפרט עוד הפעם ולא כסה בתחלה אלא בסוף כי "בתחלה אלא בסוף" כבר נכלל בריש דבריו וקיצר הרמב"ם בסיפא.
ג) ויש להוסיף שהקשה כתר"ה שליט"א על מ"ש מהרי"ן חביב שהרמב"ם היה מוכרח להמשיך הלשון של החלוקה הראשונה, א"כ מאחר שהרמב"ם רק כתב בחלוקה הראשונה "ולא כסה" א"כ למה כתב בחלוקה השניה "או שכסה משעת נפילה עד סוף", הרי אין זה המשך החלוקה הראשונה?!
ובאמת זו הערה נכונה מאד, אבל נלענ"ד לבאר דברי מהרי"ן חביב כך, והוא ע"פ מה שכתבתי לעיל ב) שהרמב"ם קיצר במ"ש בחלוקה הראשונה "ולא כסה" והוי כאילו כתב "ולא כסה בתחלת הנפילה אלא בסוף" ומכיון שזו היתה כוונת הרמב"ם לכתוב בחלוקה הראשונה, א"כ ההמשך של לשון זה בחלוקה השניה הוא "או שכסה משעת נפילה עד סוף" כמ"ש הרמב"ם באמת.
ד) מ"ש מהרי"ן חביב ובסמ"ג תמצא סיוע לדברי. הנה עי' סמ"ג מצות לא תעשה ק"מ-קמ"א, וז"ל, ואם מיד שנפלה הטיפה ניער הקדירה אין צריך כי אם ששים בקדרה לבטל הטיפה, עכ"ל. הרי מפורש בסמ"ג שאם מנער בתחלת הנפילה זה מספיק לערב הטעם בכל הקדרה ואין צריך לנער מתחלה ועד סוף, ומאחר שדרך הסמ"ג שהולך ע"פ פסקי הרמב"ם, א"כ זה סיוע לדבר מהרי"ן חביב שלפי הרמב"ם אם מיד בעת הנפילה ניער או כיסה הקדרה שמצטרף בכולה וא"צ לנער מתחילה ועד סוף.
יישר כח גדול
דוד בלום