קז. גדולה ולא ספקה, וברש"י, כגון שני בצורת. יל"ע להני דס"ל דאם אמר צאו מע"י והסכימה אינה יכולה לחזור, א"כ אולי אמר לה כשספקה
אברהם יוסף שווארץ
שמין כמה מסוגלת לעשות מעש"י ורואים אם זה מספיק לה אם לאו.
יוסי בן ארזה
כנראה שלא הסברתי השאלה. רש"י כותב שלא הסכימה לצאי מעשה ידיך במזונותיך, שהרי אינה מספיקה. נשאלת השאלה שאולי היא הסכימה לפני זה, ועתה אינה יכולה לחזור.
אגב, מה שכתבתם ששמין כמה מסוגלת לעשות, כמדומני שאכן זו היא שיטת הרא"ש, אבל דעת הרמב"ם והרמב"ן דאם לא אמר צאי אין שין שום דבר, אלא נותנין לה מזונות, וכשבעלה חוזר מחשבין מעשה ידיה.
אין סברא להניח שאשה תתרצה להסתפק במעשה ידיים שאין בה בכדי מזונותיה בזמן שיכולה לקבל מזונות כדי צורכה.
לא עלה על דעתי שהיא תסכים לדבר כזה וזו אף היא כוונת רש"י
אמנם הקשיתי שאולי הסכימה לפני שנות הבצורת, בשעה שסיפקו ועתה אי אפשר לה לחזור.
בכלל השומא שכתבתי היינו שומא בשעה שאמרה, שאם אז היו שני בצורת אין חוששין שקיבלה עליה מעש"י במזונותיה. וזו כוונת הגמ' בשני בצורת.