מהנכון ששאלה זו לא תקבל תשובה, שהרי כבר אמר רש"י שכך נגזר. ומה לנו לשאול על גזרותיו יתעלה, וכבר נאמר גזרה היא מלפני ואין רשות להרהר אחריה, ובתפילה אנו אומרים גזרה היא מלפני קבלוה משעשעי דת. ומה שיש בדברים סתרי תורה, המפורשים בכתבי האר"י הקדוש ותלמידיו, הלא אין לנו עסק בנסתרות. וכבר אמר החכם מי שיודע לא מגלה ומי שמגלה לא יודע. ובשם בן דודי זקני הגר"מ שפירא זצ"ל [עדיין בתוך השנה לפטירתו] אומרים שביאר העומק בזה, דבכלל הבנת הסוד הוא גם להבין שהוא סוד, ומי שמגלה בהכרח שלא הבין הסוד ולא הבין כלל.

אמנם מאחר שכאן אני מתחזק בכח מאיתו יתברך, לזכות לרפואה שלמה לאאמו"ר שליט"א, וכידוע בכל דבר בתורה יש פשט דרש רמז וסוד, אעלה בזה על הכתב דברים פשוטים היוצאים מיסודי היהדות, כפי המבואר בספר מסילת ישרים ושאר ספרי יסוד. [וכבר זמן רב שאני מתפלל שישלח לי הקב"ה תלמידים הגונים ללמוד עמם הספר מסילת ישרים ויסודותיו. ואפשר יתפלל שנזכה גם לזה בקרוב ממש להוסיף בזכיות לרפוא"ש] ואכתוב בזה רק הדברים הפשוטים וגם בהם אקצר מאד, וגם לפעמים הקדמתי כאן את המאוחר ואיחרתי את המוקדם, וכ"ז נעשה משום מהירות כתיבת הדברים, לכן צריך להתבונן בכל הענין הזה שנכתב כאן ביחד. וגם בכל נקודה ונקודה יש מקום גם בפשוטם של דברים להוסיף עד אין מספר.

הנה, במה שאמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ולשמואל תלוי הדבר ביסורין, כבר כתב בזה רבינו יוסף חיים מבגדד בספרו בניהו, דידוע דיש ב' אופנים של הקץ והגאולה או בעיתה או אחישנה, ולגבי האופן של אחישנה נאמר שכבר כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. משא"כ האופן שיבוא בעיתה הרי שבעת הגאולה היא תבוא גם בלא תשובה ובלא יסורין, ודבריו מאירים וברורים. שהגאולה והקץ בעיתו ובזמנו אינו תלוי בתשובה או ביסורין, רק האופן של אחישנה הוא שתלוי בתשובת כל כלל ישראל לרב או ביסורין של כולם לשמואל.

ואבאר הדבר מעט יותר עם התבוננות בפירוש הגזרה של ב' אלפים שנה תוהו. וביאור הדבר שהעולם הזה לא נברא אלא לקרבת ה' לעובדו ולקבל שכרו, כמבואר בספר מסילת ישרים פרק א', וגם זו הקירבה אין ראויה שתעשה אלא בסדר ובאופן מסויים, כפי סדר ההדרגה המבוארת בברייתא דרבי פנחס בן יאיר, עליה מבוסס ספר מסילת ישרים, תורה זהירות זריזות נקיות פרישות טהרה חסידות ענוה קדושה כו', דקרבת השם בלא הדרגה הנכונה, הרי זה קרבתו של בלעם, בדרך מקרה ואכמ"ל. והמתבונן ביסודי ספר מסילת ישרים יודע שכל העולם הגשמי אינו אלא לעזר וסיוע לעבודת ה' יתברך, ואין בו שום תועלת בפני עצמו, אלא אך ורק לסיוע לעבודת ה' יתברך לעלות בסולם הדרגות, ובדרגה האחרונה שבספר מס"י היא קדושה שחציה עבודה וחציה מתנה, שהזוכה להדבק בו עד דרגת קדושה, מקבל ממנו מתנתו שמתקדש בקדושתו יתברך, וגם בקדושה יש מדרגות הם אליהו הנביא כלומר לזכות לגילוי אליהו, ומעל זה דרגת רוה"ק היינו הנבואה עצמה ומעל זה תחית המתים, היינו שהצדיקים קדושי עליון בכוחם להחיות מתים כפי שעשו אליהו ואלישע. ובכלל הדברים ברור שכשאין בעולם דבקות בו יתברך הרי העולם נחשב לתוהו, ואבאר יותר בזה.

השואל היקר הקשה למה נגזר על העולם ב' אלפים תוהו, יש לדעת שהכוונה ב' אלפים תוהו, כתבו המפרשים, [בספר פתחי שערים לרבי יצחק אייזיק חבר, ובספר הלשם ועוד] שעד אברהם אבינו לא היה רוח הקדש בעולם, היינו שאף שהיה לאיזה צדיקים בדורות שלפני כן שייכות רוח הקדש עם הבורא יתב"ש, כמו שאמר הפסוק מפורש שנאמר לנח דברים מפורשים מאת ה', וכן בפרשת בראשית כבר יש דברים שנאמרו מאיתו יתברך לבני אדם, מ"מ לא היה זה בסדר ההדרגה הנכונה כפי המבואר בברייתא דרבי פנחס בן יאיר. ואף שלא היו נבואות אלו כפי שהיתה נבואת בלעם בדרגה נמוכה של מי שקרוב אצל אתונו, מ"מ דרגה מושלמת של נבואה כפי שזכה אברהם, שהוא זכה לזה בדיוק כפי הדרגות בברייתא דרבי פנחס בן יאיר, אופן כזה לא היה עד שבא אברהם. שכן כבר כתב הרמב"ם בפ"י מהלכות תשובה שעד אברהם לא היתה אהבת ה' באופן מושלם בעולם, לכן נקרא אברהם אברהם אוהבי, וביאר שם הרמב"ם שדרגה זו של אהבה שייכת בכל הנביאים, והיינו כדנתבאר ששייכת בכל הנביאים כאברהם, לא בתלמידיו של בלעם, ולא באלו שזכו לדבר ה' בב' אלפים תוהו.

וכן בענין תורה שכבר היה בית מדרש של שם ועבר, אלא שאין שייכות בין בית מדרש זה לבין אבותינו שלא פרשה ישיבה מהם, ואף שבית מדרש של שם ועבר אי"ז תלמידיו של בלעם עם מדותיהם הרעות, מ"מ לא היו עולים בבית מדרש זה בעבודת ה' בסדר הדרגות לפי הנכון, דהעולם נברא רק בשביל שהאדם יתענג על ה' וכו', והשלמות האמיתית היא רק הדבקות בו יתברך, ובב' אלפים תוהו לא הושלם הדבר, ולא נעשה הדבר באופן המושלם, להתחיל השייכות בין האדם והבורא יתב"ש בשלמות הרצויה לפי הדרגות המבוארות בברייתא דרבי פנחס בן יאיר. לכן נח אם היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, שלא הגיע לדרגת רוה"ק בשלמות כאברהם, ואף לדעה שהיה נחשב מ"מ לא הגיע לדרגתם, ועדיין היה בכלל התוהו, היינו שלא הושלם תחילת השייכות הנכונה בין האדם והבורא יתב"ש. [ויש מהמפרשים שתלו האלפים תוהו התוהו במילה שנצטוה בה אברהם, שעד שמל אברהם היה העולם בכלל התוהו, ויש להסבר זה מקור בעצם ספר מסילת ישרים, שהרי ברייתא דרבי פנחס בן יאיר מקורה מהדין ונשמרת מכל דבר רע אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי עבירה בלילה, והיינו פגימת הברית. דקמ"ל רבי פנחס בן יאיר שאם יש דין להיות כיעקב אבינו שלא ראה קרי מימיו, בהכרח שיש סולם דרגות המגיעות את האדם לדרגה זו ואכמ"ל. ואף שרש"י פירש שאלפים תוהו נשלמו כשאברהם היה בן נב ולא מל עד שהיה בן צט, יש ליישב, ואמכ"ל]

ולכן לענ"ד יותר היתה ראויה השאלה להיות להיפך, למה רק ב' אלפים תוהו ולא יותר. שהרי מה שאנו שייכים כל אחד לפום דרגתו לקירבת ה', היינו מפני שאנו בני אברהם יצחק ויעקב, אבל קודם שהם היו מה היה מקום בעולם לקירבת ה', ולמה לא המשיך התוהו יותר. ובגמ' פסחים קיח מבואר שמה שאומרים כ"ו פעמים הודו, הוא כנגד כ"ו דורות שהיו בעולם בזמן שהיה תוהו, ועל זה אנו מודים כ"ו פעמים שנתקיים העולם בחסדו של מקום ולא חרב. וצריך ביאור במה זכה העולם לצאת מן התוהו לתורה.

ואפרש דברי השואל, שכבר כתב המסילת ישרים בפרק ד' דיש בדבר הזהירות היא תחילת קירבת ה', הארות הארות לשלמי הדעת לפחותים מהם ולכל ההמון כולו, ושלמי הדעת אלו הם שחפצים השלמות בכל מה שעושים [אין כוונת המסילת ישרים דשלמי הדעת הם חפצי השלמות בקרבת ה', שזו כבר דרגה בעבודת ה'. אלא שהם חפצי השלמות בכל דבר שעושים, מה שנקרא בפי ההמון פערפעקשעניסט. ואכמ"ל להוכיח שזה כוונת המסילת ישרים, וכוונת המסילת ישרים בזה, שאותם שחפצים שלמות בכל מעשיהם גם הגשמיים, אם יפנו מידה זו להצליח בעבודת ה', הרי שהם בנקודת התחלה טובה יותר מאחרים, שהרי מבקשי שלמות המה.] וכן מדתו של השואל כאן ששואל למה לא נברא העולם מושלם, שרוצה הוא בשלמות העולם מעיקרו. וזה אינו נכון שאם היה נברא העולם מושלם לא היה העולם מקום העבודה, ולא היה מקום לשכר. אלא העולם נברא חסר, על מנת להשלימו במעשי בני אדם. ונגזר לפניו יתברך שהחסרון מתחילה יהיה גדול יותר.

ועי' במהר"ל שכתב בכמה מספריו [כגון בספר הנצח ובדרך חיים ועוד] שענין זה שיהיה העולם מחולק לשלש תחילה תוהו אח"כ תורה ואח"כ ימות המשיח, הוא מפני שזה המציאות, שכל המציאות בעולם יש לה התחלה אמצע וסוף, לכן העולם מחולק לשלש באופן הזה. ואין סתירה בין דבריו לדברי רש"י שכתב שהוא גזרה, דכוונת המהר"ל דגזרה זו היא בכלל החכמה האלוקית בבריאת עצם המציאות. ועי' בספר הלשם שביאר דהב' אלפים תוהו לא הלכו לריק אלא מעשיהם היו הכשר לקבלת התורה בב' אלפים שאח"כ, ויבואו מעשיהם שנית בזמן תחית המתים, ובכלל זה יבואו כל המעשים של כל אלו שלא זכו להדבק בה' כפי הראוי, ובתחית המתים יקבלו שכרם כפי השתדלותם כ"א לפום דרגתו, ואז בתחיית המתים ידבקו בו יתברך כפי הראוי להם ממעשיהם בעולם עתה.

וכאן יש לבאר יותר מה שביארנו לעיל מדברי רבינו יוסף חיים, שגם בבחינה זו של ב' אלפים תוהו, שייך היה שיזכה אדם לקרבת ה', כמו שזכה לזה חנוך. שכמו שבקץ יש בעיתה ויש אחישנה. כך הוא גם בב' אלפים תוהו, שכך נגזר מעצם המציאות, אבל אם היה זוכה אי מי כגון חנוך לצאת מן המציאות והטבע, להתקרב ולאהוב את ה' כפי דרגת אברהם אע"ה, היה זוכה הוא לכל מה שזכה אברהם, אלא שלא זכה לזה בדיוק, לכן ואיננו כי לקח אותו. ולכן המתין הדבר להיות בעיתה ולא היה בזה אחישנה. וגזרה זו נגזרה כנתבאר לעיל מפני שכך המציאות, שכל עוד שדבר הוא בתחילה, כל עוד שלא יהיה איזה סיבה לצאת מדרך הטבע, לצאת מדרך המציאות, יהיה הדבר כפי שנגזרה המציאות להיות שבתחילה הוא רק הכשר ואין בו התורה והדבקות עצמה בדרגה ובסדר הנכון.

ואחר כל זה נראה נכון יותר לומר לדברי השואל שדברי רב אין סיבה לומר שנאמרו לאחר ד' אלפים שנה. דכוונת רב שכלו כל הקיצין, בבחינת אחישנה, היינו שע"י צדיקי הדורות, הנביאים והתנאים והאמוראים הקדושים, כבר נעשו כל הסיבות לקירבת ה' לזכות לימות המשיח בבחינת אחישנה. ואין זה תלוי במציאות של תחילה אמצע וסוף, אלא רק בעצם קירבת ה' כפי שנעשתה ע"י אברהם אבינו ע"ה ושאר צדיקי הדורות, הדבוקים בו יתעלה בדבקות שלם. ולכן אין זה תלוי כלל בד' אלפים, אלא ברגע שהושלם הקירבת ה'. אלא שאמר רב שבבחינת אחישנה, בעינן שכל הכלל כולו יהיה שותף, והיינו בתשובה לרב או ביסורין לשמואל. הלואי נזכה לגאולה השלמה בקרוב בקרוב ממש, בעיתה אחישנה.

לרפואה שלמה לאאמו"ר שליט"א

המצפה לישועת ה'

אליהו סלומון