יבמות צז: בני יודן אמתא
יל"ע מכאן על שיטת הרמב"ם שעבד מותר באמו [כפשטות הגמרא בנהדרין, דלא איירי שנקנה לעבד אחרי לידתו] א"כ ממנ"פ היו מותרים?
אברהם יוסף שווארץ
שלום
הכל יודעים שאדם אסור באמו, כמפורש בכתוב, לכן אין מקום לגזור, ואין הכל יודעים שאדם אסור באשת אחיו מאמו, לכן גזרו אטו ישראל.
יוסי בן ארזה
ל' הרמב"ם איסו"ד יד יא עכו"ם שנתגייר ועבד שנשתחרר הרי הוא כקטן שנולד וכל שאר בשר שהיו לו כשהוא עכו"ם או כשהוא עבד אינן שאר בשר. ואם נתגייר הוא והם אינו חייב על אחת מהם משום ערוה כלל,
וצ"ע למה ליה טמעא דקטם שנולד בעבד, תיפוק ליה דממנ"פ מותר באמו
שלום
אפשר שאומר טעם אחד לכולם ולא רצה להאריך. גם יתכן שלולא שהיה כקטן שנולד היה אסור בהן, כי בעצם הם שאר בשרו, אלא שבהיותו עבד אינו מצווה עליהן מפני שאינו בן נח ולא ישראל, אבל כשנעשה ישראל אסור. וכן משמע ברמב"ם, שנימק שהעבד פטור מפני שיצא מכלל ב"נ, ולא משום שאין קורבה בעבדים.
חודש טוב. יוסי בן ארזה
לא הבנתי אין קורבה לעבדים - או אין חייס לעבדים, זה סברת הגמרא, אז נצטרך לבאר למה הרמב"ם חידש טעם שני
אבל בעיקר לא הבנתי שהרי בן נח מצווה על קרויבו והעבד בודאי לאגרע מבן נח וכן נשים מצווים על קרוביהם, ועבד נתרבה מגז"ש לה לה ואיך נולכ לומר "שבהיותו עבד אינו מצווה עליהן מפני שאינו בן נח ולא ישראל," לכאורה יש לו לכל הפחות דיני בן נח ואף דיני ישראל? [אכן שאר ראשונים שאינו נכלל בתקנה דרבנן של גרים, וזה הפשט ולכלל ישראל לא באו, אבל איך נולכ לומר שאינו מצווה בדאורייתא?
הרמב"ם לא חידש זאת. זה טעם הגמרא בסנהדרין נח: שהעבד מותר באמו מפני שיצא מכלל ב"נ ולכלל ישראל לא בא, ולא אמרו משום דאין לו חייס (ע' צפנת פענח איסו"ב יד,יז).
ואף שהוקש לאשה הלא גם הוקש לחמור, שהוא כשורו וחמורו של ישראל ואין לו אישיות בפני עצמה כב"נ. וי"ל שטעם זה הוא רק כל עוד הוא עבד ולא כשנעשה בן חורין.
יוסי בן ארזה