א)
רש"י ד"ה מצא - משנה היא בטהרות כו'
ועיין בהגהות הגרי"ב דצ"ל מכשירין. אולם לכאורה פשוט שכוונת רש"י לסדר טהרות וכ"כ הרש"ש. ועיין רד"ה נמצא - משנה היא "במסכת" שקלים כו' ודו"ק
ב)
תא שמע מצא בה בשר (אם חי) הלך אחר רוב טבחים ואם מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר וכי תימא הכא נמי בנמצא ביד עובד כוכבים מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר ונחזי אי דעובד כוכבים נקיט ליה אי דישראל נקיט ליה הכא במאי עסקינן בעומד ורואהו
פירש"י מצא בה בשר - משנה היא בטהרות עיר שישראל ועובדי כוכבים דרין בה
הלך אחר רוב טבחים - אם רובן ישראל כשר
ואם מבושל - אע"פ שהטבחים רובן ישראל אחר רוב אוכלי בשר שבעיר אזלינן דמבושל לאו מטבחים נפל ואפילו רוב טבחים ישראל אסור דשמא עובד כוכבים בשלו
אי עובד כוכבים נקיט ליה - אסור ״דבסתמא הוא בשלו״ אלא ודאי בנמצא מוטל לארץ קאמר וקאמר ״ברוב טבחי ישראל מותר״
בעומד ורואהו - משעה שנפל מיד האדם לשם ובעודו ביד הבעלים לא נאסר ״ואפי' היה עובד כוכבים דהא נמצא ביד עובד כוכבים מותר״
לכאורה מבואר ברש"י ד"ה אי, דדוקא בשר חי המוטל לארץ מותר משא"כ בשר מבושל. ועיין בדו"ח שבאמת תמה ע"ד רש"י. ואולי בבשר חי אף שראה שנפל מעכו"ם מותר ברוב טבחי ישראל, ובבשר מבושל מותר רק במקום שראה שנפל אבל לא ראה ממי נפל. ועיין רד"ה בעומד וצ"ע בכל זה.
שמואל
לייקווד
שלום
לא כ"כ הבנתי את כוונת הערתך.
הגרעק"א העיר מדוע רש"י נזקק לפרש הקושיא מבבא דרישא, מדקאמר ברוב טבחי ישראל מותר, והלא מהדין הזה עצמו שאנו עוסקים בו יש להוכיח, מדוע בבשר מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר, דמשמע שאם רוב האוכלין הם ישראל מותר, והרי מיירי בנמצא מוטל והוי בשר שנתעלם מן העין.
ולכאורה י"ל שרש"י רצה לפרש לפי פשטות לשון הגמ' דתחילת ההוכחה היתה מהרישא, מדקתני 'מצא בה בשר' ועלה קתני אם רוב טבחי ישראל מותר.
יוסי בן ארזה
כוונתי שאולי רש״י רוצה להקשות מרישא. א״נ מקשה מרישא שלפי הרישא בעומד וראהו מיירי אף אם רואהו ממש.