א) אי בעינן שיעור לזה ושיעור לזה הרי בעינן ד' זבים ולא מספיק ברביעית של ד' זבים, וכן אם בעינן שיעור לזה ושיעור לזה הרי בעינן ד' גרוגרות ולא מספיק בגרוגרת אחת.

ב) הוא רק חייב אם צד צבי שלם (ואין הבדל אם זה צבי גדול או צבי קטן), משא"כ חצי צבי הוא צבי מת וממילא הוא ניצוד ועומד ויוצא מזה שהצד חצי צב פטור.

ומצאתי בס"ד בשו"ת ארץ צבי ח"א סי' א' עמ' 3 ד"ה אמנם לפנינו שמדבר על הסוגיא שלנו דאיתא בגמ' ואמאי בעינן שיעור צידה לזה ושיעור צידה לזה, וכתב בארץ צבי לכאורה קשה דהתם ליכא שיעור כמה יהיה גדול הבעל חי שצד אותו ואפילו בעל חי קטן מאד יש בו מלאכת צידה, אם כן בצבי יש בו הרבה שיעורים. ועל כרחך צריך לומר דכיון דמלאכת צידה היא רק בבעל חי על כרחך צריך בעל חי שלם שיש בו חיות שלמה, וזה שיעורו ופחות מזה הוי חצי שיעור אפילו יהיה גדול כמה כיון דמכל מקום אין בו רק חיות אחת וחצי חיות הוי חצי שיעור, עכ"ל הארץ צבי. וזה כמ"ש לעיל בס"ד בתשובתי הראשונה שהוא רק חייב אם צד צבי שלם, לא שנא צבי קטן לא שנא צבי גדול.

אמנם אולי יש מחלוקת אחרונים בזה דהנה יש נידון בפוסקים כששוחטים בשבת עבור חולה שיש בו סכנה האם יש להקפיד דוקא לשחוט תרנגולת קטנה אם זה מספיק בשביל החולה או דילמא אין צריך להקפיד בזה ואפשר גם לשחוט שור גדול אם רוצים. והסברא להקל בזה משום שענינה של שחיטה הוא נטילת רוח חיים מבעל חיים ואין לחלק בין רוח חיים של יצור גדול או קטן. ועי' שמירת שבת כהלכתה (מהדורה חדשה) פל"ב הערה צ"ב שהביא מאור שמח הל' שבת פי"ח ה"א להקל בזה, אבל לעומת זה המנחת חינוך סוף מוסך השבת ד"ה והנה מחמיר בזה. ועתה לכאו' יש סיוע לאו"ש מסוגיא דידן דמשמע דשיעור צידה הוא הנשמה של צבי אחד ל"ש צבי קטן ל"ש צבי גדול. ולכאו' אין לחלק בין מלאכת צידה למלאכת שחיטה כי שניהם הם ענין או של נטילת נשמה או של לכידת נשמה. וצ"ע.

גם מצאתי בשולחן שלמה לגרש"ז אויערבך זצ"ל או"ח סי' שט"ז ס"ה עמ' רכח בסופו, וז"ל, מסתבר דגם חצי צבי חשיב שיעור צידה, ע"כ. ולכאו' צ"ע עליו מסוגיא דידן.

יישר כח

דוד בלום