עי' בשיעורי הגרי"ד על מס' כריתות בביאור דברי תוס' שבועות יא. ד"ה מ"מ קשיא, בסוגיא דפדיון הקטורת לאחר קידוש ע"י המכתשת. והוא חידש דישנם כלי שרת שלא מקדשים באופן הרגיל דרך תוכם (תוך הכלי) מפני שאין לכלים אלו תוך, אלא הן מקדשים ע"י קיום מצוותן כגון סכין ע"י שחיטה, וקרדום ע"י פיצול. ומכיון דאינן מתקדשים תוך הכלי, אין לעצים קדושת הגוף.

נמצא דלקרדום יש דין כלי שרת ומ"מ אין לעצים קדושת הגוף, והא דאין להם פדיון משום דיש להם דין קדושת דמים למצוותן, כלומר שיש סוג קדושת דמים שאין לה פדיון. (ושמעתי ממו"ר הרב צבי רייכמן שליט"א שהגרי"ד אמר דקיים דין זה דקדושת דמים למצוותן בשם אביו הגר"מ הלוי.)

והוסיף הגרי"ד דכן נראה שיטת הרמב"ם דכתב בהל' מעילה פ"ו ה"ה "וייראה לי שדין המנחות והעופות והנסכים וכלי שרת כדין הבהמה שכולן קדושת הגוף הן", ולא כלל עצים בין אלו שיש להם דין מועל אחר מועל. מאידך, בהל' איסורי מזבח פ"ו ה"ד כתב "הסולת והיין והשמן והלבונה והעופות והעצים וכלי שרת שנפסלו או שנטמאו אין פודין אותן".

כל טוב,

אברהם פיליפס

א) תוס' בזבחים פירשו את הגמ' כאוקימתא דרש"י דאיירי בעצים שחתה במחתה (שהיא כלי שרת שמקדש מתוכו) ולהכי נתקדשו קדושת הגוף, אבל לעצים שרק נתבקעו בקרדום ליכא דין מועל אחר מועל.

ובתוס' מנחות קא. ד"ה אע"ג, נקטו דלא כרש"י וס"ל דקורדום המיוחד לעצי המערכה שפיר הוי כלי שרת. לכאורה א"א להסיק מה דעת תוס' התם בנוגע לדין מועל אחר מועל בסתם עצים שנתבקעו בקורדום.

והרמב"ם שם בהל' מעילה פ"ו ה"ה לא הזכיר עצים, וכנ"ל, ומשום כך אמר הגרי"ד דלהרמב"ם מסתמא אין מועל אחר מועל בעצים שנתבקעו בקורדום.

ב) הגרי"ד אמר דמהגמ' מנחות ח: דמזרקות מקדשות את היבש מבואר דכלי שמקדש מתוכו יכול לקדש אפילו במקום דליכא קיום מצותה של הכלי, דמזרק כלי לח היא ומ"מ מקדש את היבש.

יישר כוחך,

אברהם פיליפס

הרמב"ם כתב דאין פדיון לסתם עצים, ולא מסתבר לפרש דבריו כאוקימתא דרש"י. ובתוס' מנחות קא. פירשו את הגמ' בזבחים דעצים שנטמאו כמו הסוגיא במנחות "דעצים כמה דלא משפי להו לגזירין לא מיתכשרי", דאז טמאים מדאורייתא.

לכו"ע ליכא פדיון בסתם עצים שנתבקעו בקרדום, כדאיתא במתני' מנחות ק:, ותוס' והרמב"ם ס"ל דדחוק לפרש מתני' כאוקימתא דרש"י בזבחים. אלא יש לעצים דין קדושת דמים מיוחד דקדוש למצוותה, וכנ"ל.

אברהם פיליפס