רש״י ד״ה לא שנו - הא דתנן לא ולדות וחליפין טעונין לחם.
ד״ה אבל לפני כפרה - אם הקריב לולדות ולתמורה ולחליפין טעונין לחם.
והנה החילוק ״לפני כפרה ולאחר כפרה״ אינו נוגע כלל כלפי תמורה, וכמבואר בהמשך הגמרא, ושפיר השמיט רש״י תמורה בד״ה לא שנו. אולם צ״ע מדוע בד״ה אבל לפני כפרה הזכיר תמורה וצ״ע.
ועיין רמב״ם פרק יב הלכות פסולי המוקדשין הלכה ח ובספר מפתח שם וצ״ע בכל זה.
שמואל
לייקווד
עי' פירוש המשניות לרמב"ם כאן, וז"ל, ומה שאמר אינן טעונים לחם אינו אלא לאחר כפרה וגו' אבל אם לא נקרב אחד מהם אלא הרי הן מצויות שתיהן היא ובנה או חליפתה או תמורתה שממירין אותה שתיהן טעונים לחם, ע"כ ברמב"ם. הרי שלפני כפרה תמורה טעונה לחם, לכן ברש"י (ד"ה אבל) הזכיר תמורה.
ומה שהשמיט רש"י (ד"ה לא שנו) תמורה הרי שם קאי על לאחר כפרה ולאחר כפרה אינן טעונים לחם כמ"ש הרמב"ם. וי"ל דזה פשוט טפי אצל תמורה מאשר אצל ולד וחליפין שלאחר כפרה א"צ לחם, לכן בריש פ. בגמ' לא נזכר כלל תמורה ומשו"ה רש"י לא הוצרך כלל להזכיר תמורה בד"ה לא שנו.
כל טוב
דוד בלום