מתני׳ ולד תודה ותמורתה והמפריש תודה ואבדה כו׳
ולא ולדה ולא חילופה ולא תמורתה.
לכאורה יש להעיר מדוע ברישא נקט ולד,תמורתה, חילופה.
ובסיפא נקט ולד, חילופה, תמורתה. וצ״ע.
ויש להקשות עוד דהנה עיין בהמשך הגמרא (וברש״י כת״י ושיטה מקובצת ורש״ש), שמבואר שחילופה נלמד מ״יקריבנו״ ואגב גררא נקט לה וא״כ צ״ע מדוע נקט ״חילופה״ קודם ״תמורתה״ הרי אגב גררא הוא והל״ל בסוף. וצ״ע בזה.
שמואל
לייקווד
קודם אנסה בס"ד לתרץ הקושיא השניה ואולי מתוך זה יתבאר תירוץ לקושיא הראשונה.
ב) נראה שמ"ש שטמ"ק אות ח' דחליפתה אגב גררא נקטיה, וכן מ"ש רש"ש דחילופה כדי נסבה ואשיגרת לישן היא אין הכוונה שהלימוד של חליפתה הוא פחות חשוב מולדה ותמורתה אלא כוונתם שמאחר שכבר למדנו בריש הברייתא מיקריבנו הדין של חליפתה, א"כ לשונה של הסיפא של הברייתא ת"ל והקריב על זבח התודה תודה טעונה לחם ולא ולדה ולא חילופה ולא תמורתה וגו' אינה מדוייקת כי חילופה כבר למדנו ברישא דברייתא.
א) עכשיו שראינו שבברייתא למדו הדין של חילופה לפני שלמדו הדין של ולדה ותמורתה אולי אפשר להבין למה במשנה כשמביאים את הלימוד מקדימים חילופה לתמורתה.
שבוע טוב,
דוד בלום