מבואר במשנה ריש פרק אותו ואת בנו שהבהמה השניי' כשר במקרים מסויימים ומותר באכילה למרות שעוברים עליו על איסור אוא"ב. ויש להקשות ע"ז דלכאורה ל"ל אמרי' כל מילתא דא"ר ל"ת אעל"מ, ומשום כך יהא השחיטה פסולה.
וביותר יש להקשות ע"פ דברי רעק"א לעיל על המשנה בדף י"ד השוחט בשבת שחיטתו כשרה. ורעק"א מק' דלמה לא אמרי' כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ולפיסל השחיטה? ורעק"א מתר' דהאיסור שבת הוא נטילת נשמה ולאו דוקא השחיטה דייקא. וממילא האיסור שבת נעשה בין כך ע"י הנטילת נשמה.
ולפי"ז אצלנו דכל האיסור אוא"ב הוא דוקא ע"י שחיטה דאם הוא הורג הבהמה השניי' הרי אין איסור דכל האיסור הוא דוקא ע"י שחיטה א"כ לפי דברי רעק"א צריכים לומד כל מילתא וכו'.
בברכת התורה,
מאיר פליישער
כבר הקשה כן הגרא"ו ב'קובץ ענינים' על חולין. ותירץ שהאיסור הוא במעשה השחיטה ולא בחלות הנפעלת מן השחיטה [והראיה שמותר לשחוט בהמה מעוברת גם למ"ד עובר לאו ירך אמו והרי מתיר כאן את האם ואת הבן ביום אחד], הלכך אין שייך לומר 'לא מהני' כי הפעולה הטכנית של השחיטה היא האיסור, ולא החלות הנפעלת. (וע"ע כעי"ז בזכר יצחק מו וכתבי קה"י פסחים סי' סב לענין שחיטה בשבת. וע' בחדושי ר' שלמה היימן בסוף הספר סי' מט - בשם הגרא"ו).
עוד היה נראה לישב, שכאן גילתה תורה בפירוש דמהני, שהרי אמרו להלן קטו. דמדאסר רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט מותר [שלכן לא נאסר משום 'כל שתעבתי'].
בברכה. יוסי בן ארזה