סב: רשד"ה שני שעיר יוה"כ, שהרי מתרומת הלשכה הם באים,
יל"ע דאף דבאו מתרומת הלשכה אין בזה קדושה לקרבן מסוימת, ועדיין אפשר שיהיו עולות קיץ המזבח וכהנה, כל זמן שלא הקדשין לקרבן מסוים, ואמאי עובר עליהם בחוץ
שווארץ
שלום וברכה
גם אם ראויים לקרבן אחר סו"ס הם ראויים לבוא בפנים וחייבים עליהם בחוץ.
יוסי בן ארזה
לא הבנתי.
כל קרבן חולין ראוי להקדשה ולבא בפנים?
בודאי צריך שיהיה לו קדושה של קרבן מסוימת ודינים שיקריב אותה
לכאורה כאן הוא לא חולין. הוא קרבן שנקנה מכספי הלשכה ונתקדש כקרבן, אלא רק שלא נסתיים אם לשעיר זה או זה.
יוסי בן ארזה
לא הבנתי כוונת הדר"ג שנתקדש לקרבן.
אין קדושת "קרבן",
יש קדושת חטאת, ויש קודשת עולה וכהנה, אבל אין קדושה כוללת של "קרבן"
בודאי הוא קדוש כמו תרומת הלשכה עצמה, ומועלין בה, אבל לכאורה לעבור בחוץ צ' שיהיה קדוש לקרבן מסוים וראוי לפתח אהל מועד.
מניין שאין קדושת קרבן? מצינו קן סתומה שעדיין לא נקבע מה לחטאת ומה לעולה. והשוחט קן סתומה בחוץ יתכן שחייב. וצידד בזה במקדש דוד סי' כז סק"ג:
מקדש דוד קדשים סימן כז אות ג
[ובקן סתומה שהקריבו בחוץ יש לחקור אם חייב כיון דאין הקינים מתפרשין אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן אי הוי כמחוסר מעשה, ואף על גב דאמרינן דשעירי יוה"כ קודם הגרלה חייבין עליהם בחוץ הואיל וראוין לשעיר הנעשה בחוץ, ואף על גב דמחוסר עדיין קריאת שם לשעיר החיצון, התם כבר יש עליו שם חטאת ומחוסר רק קריאת שם אי לחיצון או לפנימי, והכא בקינין מחוסר קביעות אי לעולה אי לחטאת אפשר דבכה"ג חשיב מחוסר מעשה טפי].
בברכה.
יוסי בן ארזה
סוד קן סתומה הוא שהוא קדוש לחובתו,
ואדרבה משם מוכיחין שיסוד קדושת קרבן אינה לסוג קרבן, אלא לחובה, שהרי המפריש המעות לחטאתו והעני, מביא קן מאותם מעות שהופרשו לחטאת!!!! [כריתות כד:]
הרי שיסוד קדושתם אנה "קרבן" או "חטאת" אלא קדוש לחובותו.
וכן המפריש מעות לקינו והעשיר מוסיף ומביא מהם חטאתו שהרי הם קדושים לחובתו אבל לא יעלה על הדעת שאינה קדוש אלא ל"קרבן" ויכול לקחת ממנה קרבן שלמים וכהנה.
אם כן תאמר גם כאן שהבהמה שבאה מתרומת הלשכה קדושה לחובת הציבור, אחד מהשעירים.
ולעיקר הדבר, לא ידעתי מניין הוודאות שהמקדיש בהמה 'לקרבן' אינו יכול ואינו חייב להביא כל קרבן שירצה?
יוסי בן ארזה
לכ' הגאון ר' יוסי בן ארזה שליט"א
א) לכאורה אין הנידון דומה כלל לראיה. במחוסר כיפורים יש חובה מסוימת להביא קרבן המכפר והמטהר, - דהיינו שיש חלות על גוף האדם שהוא מחוסר אותה כפרה.
החובה היא חובה אחת, ועני שהביא קרבן עשיר יצא, וא"כ אף עשיר שהקדיש מעות לחובתו והעני יכול להביא מהם אותה חובה.
משא"כ בתרומת הלשכה אינה חובה אחת להביא עולות וחטאות וכהנה, אלא שכל אחד הוא חובה אחרת, כל יום עם המוספין שלו, והעלם דבר וכהנה על פי מעשי הציבור.
ב) אף לדבריך שיש קדושה לחובת הציבור או לכלל קרבן הרי זה ברור שמעות תרומת הלשכה אינן קדושות לקרבן או לחובה, שהרי משתמשים בהם לאין סוף דברים אחרים, כולל קדושות אחרות, כגון הפרוכת וכהנה. כדמבואר במשניות שקלים ובבבלי פי"ג דכתובות.
א"כ אף לפי דבריך, זה שקנאן במעות תרומת הלשכה אינה עושה אותם קדושת קרבן ועדיין יצטרך הגזבר להקדישן בפה לכל הפחות בקדושת קרבן.
שלום וברכה
גם אם היה מקום לחלק בין קן סתומה לכאן, אבל אין קושיא אם רש"י לא ס"ל חילוק זה, אלא סובר ששייך החלת קדושה לקרבן שאינו מבורר. ואיני רואה כל קושיא על כך.
ואמנם כספי תרומת הלשכה משמשים לעוד דברים, אבל כשלקחו בהם בהמה להיקרב, הרי היא מתקדשת קדושת הגוף, דלקיחתה מכספי תרומת הלשכה היינו הקדשתה. וכן נקטו בפשיטות במיוחס לרשב"א מנחות מה ע"ב ובגבורת ארי יומא ס"ב ע"א.
כל טוב.
יוסי בן ארזה