לשיטת הרמב"ם דשינוי בעלים פוסלת בכל ד' עבודות אפילו בשוחט לבעלים אחרים - שלא על מנת לזרוק - מאי נתחדש בשחיטה לפנויו, הרי בלאו הכי לשם בעליו פוסל?
שווארץ
עי' חדושי רבנו חיים הלוי הלכות קרבן פסח פ"ב ה"ו [בתרא] ד"ה והנה כבר הבאנו, וז"ל, דהרי באמת דין מנויין ודין בעלים שני דינים הם ומנויים הוי גזה"כ בפסח, עיי"ש. ומשמע לכאו' שאין שום קשר בין הדין של שלא למנויו בקרבן פסח לבין הדין של שינוי בעלים בכל הקרבנות, וצע"ג.
מצאתי בס"ד שקושית כתר"ה שליט"א היא קושית קרן אורה זבחים ז: (ד"ה גמרא פסח מנלן), דלשיטת הרמב"ם הל' פסולי המוקדשין פט"ו ה"א דשחיטה גם פוסלת בשינוי בעלים אפילו שלא ע"מ לזרוק, למה לי קרא לשינוי בעלים בפסח בשחיטה, הא היינו שלא למנויו דכבר שמעינן דפוסל בפסח. ותירץ הקרן אורה דשלא למנויו דפסח היינו גם כדי להאכיל שלא למנויו ואין זה שינוי בעלים דשחטו לבעליו אלא ע"מ שלא להאכילו לבעליו, עיי"ש.
דוד בלום
יל"ע בדברי הקרן אורה מגמרא ערוכה בסא: דרבה ורב חסדא דפליגי בשחט למולין על מנת שיתכםרו ערלים, ומעיקרא ס"ד דנפיק מקראי דלכ ערל הנארים בשחיטה - דהיינו שהוא נכללת בפסול של שחיטה לערלים, ולבוסף קא מסיק דפליגי בקרא של ונרצה לו לכפר עליו, שיסודו הוא שינוי בלעים וצ' מחויב כפרה כמותו.
והנה לפי הקרן אורה מעיקרא איירי לזרוק על מנת להאכיל לערלים ולמסקנא איירי על מנת להתכפר ערלים וצ"ע טובא
הרי הקרן אורה שם ד"ה והיה נראה כתב שמקורו מדברי ריב"א בתוס' סא. ד"ה שחטו ושם חילק הריב"א בין שחישב להתכפר בין חישב לזרוק להאכיל, וקאי על פלוגתת רבה ורב חסדא דאיירי בשחטו ע"מ שיתכפרו. הרי הריב"א שואל קושיית כתר"ה שליט"א ומחלק בין ע"מ שיתכפר לבין ע"מ להאכיל.
חילך לאורייתא!
דוד בלום