סא. לעבור עליו בשני לאוין, אם אינו ענין לנשך תנהו ענין לתרבית
לדעת הרמב"ם בספה"מ שורש ט', שאף אם הזהיר התורה כמה פעמים, מכל מקום אינו מוזהר אלא בלאו אחת, א"כ מה כוונת הגמרא לעבור עליו בשני לאוין,
ולדעת הבה"ג רש"י והרמב"ן ושאר ראשונים שלוקין כפי מנין האזהרות שבתורה, א"כ מה איכפת לו אם היא נמנה בתורת ריבית או נשך, הרי מכל מקום לוקה שנים אף אם היא נקראת אותה דבר כל זמן שלא צריכין את זה לשום דרשא.
הרמב"ם שם מפרש שהכוונה היא שזה עניין חמור שמזהירים עליו יותר מפעם אחת.
לדעת שאר הראשונים, כבר פירשו התוס' שלכך חילק הכתוב את הלאוין, בלשון נשך ותרבית, שכן אורא דקרא לשנות הלשון כשמכפיל הלאו, לתפארת הלשון.
יוסי בן ארזה
לדעת הרמב"ן למה לא נמנה שני לאוין, וכן למה לא הוזכרו במתני' בסוף פרקין?
שמא כיון שעל פי הפשט נשך ותרבית מורים על שני דברים, כמוש"כ הרמב"ן בפרשת בהר, לכך לא מנאם כשתי מצוות, שכל לאו מדבר על אופן אחר, הגם שהיינו יכולים בעצם ללמוד זה מזה, אבל סו"ס הזהיר הכתוב כל אופן לעצמו. וצ"ע.
ייתכן שבכלל "לא תתן" שמנתה המשנה, נכללו גם הנשך וגם התרבית שבאותו פסוק.
יוסי בן ארזה