ביומא נד. אמר רב קטינא כשהיה ישראל עולין לרגל היה מגללין הפרוכת ומראין להם הכרובים,
ומקשי אי במקדש ראשון י הויא פרוכת,
אי במקדש שני מי הויא כרובים,
והנה לפי מה שנתבאר בחגיגה ו. ועוד מקומות שהיתה חובה לעלות ברגל אף במשכן שילה לכאורה יש להעמידה במשכן שילה שהיו כרובים ופרוכת?
שווארץ
שלום
יש לומר דעדיפא ממקדש שני, שעדיף לומר שהכתוב משתבח בבית עולמים מאשר במשכן שילה שהיה זמני. ולא מסתבר כ"כ דמשתבח ביה קרא.
בברכה,
יוסי בן ארזה
עי' שטמ"ק ב"ב צט. ד"ה כיצד בשם הר"י מיגש שכתב, וז"ל, וזה שהיו מעורים זה בזה וגו' בשעה שישראל עולים לרגל בלבד הוא מעשה נס להראות חיבת ישראל לפני המקום וגו' אבל בשאר ימות השנה לא היו מעורים, עיי"ש. והנה עי' תלמוד ירושלמי יומא פ"ק ר' יוחנן בן תורתא אמר מצאנו שלא חרבה שילה אלא שהיו מבזים את המועדות וגו' ופי' קרבן העדה שלא היו עולים לשם לרגל שאלקנה הוצרך לסבב ערי ישראל להדריכם שיעלו לרגל, עכ"ל. ולפ"ז נראה שלא שייך לומר ראו חבתכם לפני המקום, בפרט שרק רואים את החיבה הזו ברגל כי רק אז מעורים, והרי ברגל ישראל לא היו מקפידים די במצות עלייה לרגל, לכן במשכן שילה משמע שלא היו הכרובים מעורים.
[בבבלי יומא ט. איתא בשם ר' יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה מפני שהיו בה שני דברים גלוי עריות ובזיון קדשים עיי"ש אמנם בירושלמי מבואר טעם אחר בשם ר' יוחנן בן תורתא].
דוד בלום