לדעת הרמב"ם דאפשר להזות ביום השלישי וביום השמיני וכהנה, דביום השביעי הוא רק התחלת הזמן של הזאה השניה, א"כ אמאי אי אפשר להזות בלילה?
שווארץ
עי' מתני' מגילה כ. אין קורין את המגילה ולא מלין ולא טובלין ולא מזין וכו' עד שתנץ החמה, ובגמ' שם דכתיב והזה הטהור על הטמא [וגו'] ביום השביעי.
הרמב"ם בהל' פרה אדומה ריש פ' י"א כותב דיום לעיכובא, וכדמפורש התם במגילה, אבל שביעי היינו משביעי והלאה, וזה נמי לעיכובא. ונראה דאע"ג דמשמע מדבריו דלכתחילה צריך שביעי דוקא, מ"מ מדאורייתא משביעי והלאה שפיר דמי.
אברהם פיליפס
רש"י כאן ותוס' במגילה ציינו מקור לדין יום מ"ביום השלישי" ו "ביום השביעי", וא"כ נשאלת השאלה דלהרמב"ם דיום השביעי לאו דוקא מכיה"ת צ' הזאה ביום?
לכאורה קושייתך היא סברת הגמ' קידושין שהביא הראב"ד כאן נגד הרמב"ם.
אבל הכס"מ כתב שהרמב"ם סמך על הפסיקתא, הספרי, והספרי זוטא, דשמיני תשיעי עשירי וכו' נמי כשרין. א"ל לדידהו דהדין דשביעי לענין דצריך לכל הפחות ד' ימים בין הזאה ראשונה להזאה שניה הוא בדוקא, וכידוע, הספרי רגיל להביא פירושים מקובלים, וזה גופא הפירוש המקובל דשביעי.
אברהם פיליפס
לא הבנתי.
כוונתך הוא שהרמב"ם פסק כהספרי נגד הגמרא?
כן הקשה הכס"מ שם ה"ב, ותי' דלפי גירסת הרמב"ם בקידושין הגמ' דלא כהלכתא, עיי"ש.
ייש"כ,
אברהם פיליפס