אברהם יוסף שווארץ שואל:
פסחים לז: רשד"ה זאת אומרת "שהיו יכולין להוליכן בכל מקום שירצו בתוך זמן אכילתן" יל"ע דאינן נאכלים אלא בערים המוקפות חומה וכהנה שנתקדשה בקדושת מחנה ישראל, וא"כ לכאורה כשיוצאין ממקום הראוין לאכילתן נפסלים ביוצא?
עוד יל"ע אמאי הזכיר רש"י בתוך זמן אכילתן והרי מילתא דפשיטא הוא ומאי עניניה לכאו?
שווארץ
הכולל משיב:
א) עתוס' שבועות סוף דף טז שנסתפקו אם בנוב וגבעון יש קדושת מחיצות.
ב) יתכן שרש"י רוצה להדגיש את החילוק בין המקום לבין הזמן, שבבמות אין הגבלת מקום אבל יש הגבלת זמן.
יוסי בן ארזה