אברהם יוסף שווארץ שואל:
הנה בתוס' עירובין לד: יסדו דלא הויא מוקצה היכא דרכיב עליה איסורא דרבנן,
וכן מוכח בשבת לד ובעוד מקומות לגבי טבל שמוכן הוא אצל שבת,
וא"כ צ"ע דברי התוס' בפסחים נו: דנקטו דאף תמרים שנתלשו מערב שבת הויא וקצה?
שווארץ
הכולל משיב:
בתוס' פסחים נו: ד"ה מחלוקת כתבו בשם ר"י דרבנן אסרי אפי' נפלו לארץ ביו"ט כיון דמכבדות איכא נמי מחוברין גזרינן שמא יעלה ויתלוש. והנה אם יעלה ויתלוש הוי איסור תורה משא"כ בתוס' עירובין לד: ד"ה נוטל כתבו דטבל אינו מוקצה כיון דלא רכיב עליה איסורא דאורייתא, כי בטבל לא שייך לבא לידי איסור תורה כי איסור הפרשת תרומה ומעשרות בשבת הוי איסור דרבנן. ולמדנו מדברי התוס' שאם אפשר לבא לידי איסור תורה הטילו עליו איסור מוקצה, משא"כ אם א"א לבא לידי איסור תורה לא הטילו עליו איסור מוקצה.
כל טוב
דוד בלום