שבועות לב: ומחלוקת בעדי סוטה בעדי סתירה
יש לתמוה דהרי אף לפי דברי העד, מאן יימר דאיכא חיובא דממונא, הרי אם לא נטמאת בעלה חייב בכתובתה, וא"כ אולי אין כאן תביעת ממון - ואינו דומה לעד אחד המחייב שבועה, דהתם הרי העד יודע על עיקר החיוב, אלא דעדותו אינו אלא גורם להוציא ממון, ובזה פליגי, משא"כ הכא אולי ליכא חיוב כלל.
מסתבר לגמרא שאין משנה אם העד יודע על חיוב ממון או לא, אלא הקובע הוא אם הוא גורם לחיוב ממון. וכל מצב שלפי עדותו מסתבר שהיה חיוב ממון, סובר ראבר"ש שחייב משום שבועת העדות. וה"נ עדי סתירה גורמים לחיוב ממון, שהרבה נשים יפחדו לשתות ויצאו בלא כתובה. בדומה לע"א שהרבה אנשים יפחדו להישבע ויתחייבו ממון.
יוסי בן ארזה
לא הבנתי
כשהעד מודה שסירב להעיד, הרי אי אפשר לדעת באמת אם יש כאן ממון בכלל או לא, וא"כ איך אפשר לדון על עדותו כגורם לממון?
כי אנו יכולים להניח שאילו היה מעיד הייתה נמנעת מלשתות ומפסדת כתובה.
יוסי בן ארזה
יסוד דבר הגורם לממון הוא שאנו יכולים לחייב העד על פי הנחה שאולי ירויח על ידי העדות - שאולי לא יסכים לשבועה וכהנה
אמנם בכל הני אנפי, איירינן היכא דהעד יודע על עיקר החיוב - דהרי העד יודע שראובן חייב לשמעון - אלא שאינו יודע אם על ידי עדותו אכן ישלם או ישבע.
אבל, בעדי סתירה, לכאורה מספקינן לגבי עקיר החיוב - דאולי אין הבעל זוכה בכתובתה, ואיך אפשר לחייב שבועה אם כל זכייתו בהממון מבוסס על ספק
מניין ההנחה שהדבר תלוי אם העד יודע את עיקר החיוב. אולי אין הדבר תלוי בזה אלא אם בפועל עדותו הייתה מרוויחה ממון או לא.
יוסי בן ארזה
אם העדות היה מרויחה שלא כדין האם נראה שיש דין קרבן שבועה?
אם ראובן חייב עצמו דינר לשמעון, בתנאי שלוי יבא לבית דין ויעיד שיהודה קפץ, האם נראה לכם שלוי חייב קרבן שבועה בזה שסירה להעיד?
האם אין נראה שצריך חיוב ממן בעצם כדי לחייב קרבן שבועה?
ודאי אינו דומה לעדות המרוויחה ממון שלא כדין, כי אדרבה בדין הוא שתפסיד ממון לאחר קינוי וסתירה, ורק אם תשתה תוכל לנקות עצמה, אבל מכיוון שרוב נשים אינן שותות, הרי זו עדות שיש בה הפסד כתובה לבעל, שהרי במצב הנתון הפסידה כתובה.
יוסי בן ארזה