רמב"ם פרק ו גירושין הלכה כג - אבל אם אמר גט זה אינו גט. פסול הוא. אינו מועיל. אינו מתיר. אינו משלח. אינו מגרש. חרס הוא. לא אמר כלום. שאין זה לשון מבטל אלא לשון מודיע אמתת הדבר והרי הודיע לנו דבר שאינו כן. כמי שאומר על דבר "אסור" שהוא "מותר" או על דבר "הטמא" שהוא "טהור." ויש להעיר בלשון רבינו דהול״ל ״כמי שאומר על דבר מותר שהוא אסור או על דבר טהור שהוא טמא״ דומיא דגט שאמר על גט כשר שהוא פסול.
שמואל דוד בערקאוויטש
לייקווד
נראה שאדם יכול לומר על דבר מותר שהוא אסור כי אם אומר כן כוונתו שרוצה להחמיר על עצמו וכמו שאדם יכול לומר ככר זו עלי כקרבן שזה דין של נדר שאדם יכול לאסור עליו דברים המותרים, ואפילו אם אנו יודעים שהדבר מותר מ"מ אם אדם בא ואומר שהוא אסור הרי נאסר על עצמו כמ"ש בגמ' שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא.
ואע"ג שכתב הש"ך בקיצור בהנהגת הוראת איסור והיתר אות ט' (נדפס בשו"ע יו"ד סוס"י רמ"ב) כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר, ע"כ (הובא במשב"ז יו"ד סי' א' סק"ז), מ"מ לא מיירי הרמב"ם כאן שאומר דרך פסק אלא מיירי באדם שרוצה להחמיר על עצמו. לכן נקט הרמב"ם הדוגמא שאומר על דבר אסור שהוא מותר שזה א"א בשום אופן לעשות, וכן הוא לענין גט שאם הגט כשר באמת ואומר שהוא פסול זה א"א לומר בשום אופן כי אם יבא עליה אדם אח"כ יסקלו אותו כבא על אשת איש, ובאמת בא על פנויה ופטור ממיתה, כנלע"ד לפרש דברי הרמב"ם.
כל טוב
דוד בלום